תורת הנפש הבודהיסטית

על תורת הנפש הבודהיסטית

הבודהיזם מציע תורת נפש שבחלקה עולה בקנה אחד עם תורות נפש מערביות, ובחלקה מנוגדת להן באופן רדיקלי, הן ברמה העיונית והן ברמה הטיפולית המעשית.  כמו בפסיכולוגיה המקובלת, חלק גדול ממצוקות האדם נובע לא מן התנאים החיצוניים אלא מהתייחסותנו אליהם.  נקודות מרכזיות הנבדלות מן הפסיכולוגיה המקובלת, ושעליהן ניתן דגש מיוחד בלימודים, הן: 

1.       כולנו, 'מטפלים' ו'מטופלים' כאחד,  סובלים מ'פתולוגיות' דומות, והשחרור מהן הוא עבודת-חיים של אימון התודעה

2.      אימון בקבלה רדיקלית של 'זה מה שיש'  ושל קשיי החיים:  פרידות, זיקנה, חולי ומוות.

3.      הכרה בכך שה'אני', שבעינינו הוא מרכז היקום, אינו אלא סיפור, פיקציה, המסבה סבל מיותר, והשתחררות מכבליו.  השתחררות מאשליות האני לחתירה לאושר, לשליטה ולנעורים נצחיים.

4.      הטלת ספק בכל ראייה של 'או-או', תיאוריה , פרשנות או סיפור (כולל הבודהיסטיים). ובחינה אישית מדוקדקת.

5.      אימון בריסון תגובות בטן רגשיות במקום 'ביטוי רגשות בכל מחיר'.

6.      העברת הדגש מ'הגשמה עצמית' וטיפוח היחיד אל טיפוח הרשת שבתוכה אנו חיים. 

7.       הליכה אל מעבר להפחתת מצוקות, אל   הרחבת המידות המיטיבות כאהבה, חמלה, השתוות, שמחה, ונתינה  . 

8.       פיתוח תשומת הלב כדרך חיים.

9.      האתיקה איננה נפרדת מן הפסיכולוגיה אלא מהווה חלק מרכזי ממנה. 

10.  אימון במדיטציה לצורותיה כ'גל הנושא' של אימון התודעה, הן למטפל והן למטופל.

 

תכנית המטפלים באה להרחיב את ראייתם של התלמידים , ולא להחליף אותה.:  לא 'או-או' אלא 'גם וגם'.