וידוי על מעשים שליליים במסורת הטיבטית – נחי אלון

הטקסט דלהלן הוא  נוסח של וידוי על מעשים מזיקים, המהווה חלק ממעשה מורכב של אימון-הרוח (practice)  המצוי במסורת הבודהיסטית הטיבטית .  כותרתו היא "הוידוי של הבודהיסטווה  על מעשים מזיקים", ומטרתו היא   לטהר חותמים שליליים שהוטבעו בתודעתו של אדם (קארמה) מחמת מעשים שליליים שעשה.  האימון מקיף הן את הגוף  (השתחוויות מרובות),  והן את הרוח  (מדיטציה אנליטית על הטקסט דלהלן.  הרי הטקסט וכמה  הערות אודותיו.

לאחר שעסק באימון אינטנסיבי ומעייף של הגוף, נכנס המתאמן למדיטציה, שבה הוא מדמה לנגד עיניו  שלושים וחמישה בודהות  שכל אחד מהם עשה בשעתו מעשים שליליים , היטהר מהם והפך לבודהא.  הוא פונה אליהם, ואל אינספור הבודהות האחרים המצויים בכל אתר ואתר, ומבקש את הקשבתם במילים הבאות:    

 "בחיים אלו ובכל גלגולי חיי הקודמים,

 בכל מחוזות-הקיום של סאמסרה,

 עשיתי מעשים מזיקים וצברתי  קארמה שלילית.

 גרמתי לאחרים לעשות מעשים כאלו ושמחתי במעשיהם. 

 עשיתי את 'חמשת המעשים מזיקים הגרועים-מכל' (רצח הורים, הריגת בודהא וכו')

 ועירבתי אחרים במעשי;

 בצעתי את' עשרת המעשים המזיקים' (דומה לעשרת הדיברות, נ.א) .

 הזקתי  לחברי הסנגהה שבכל מחוזות הקיום , וגזלתי את רכושם.

בהיותי שרוי בעיוורון מחמת הקארמה השלילית הזו,

 הבאתי על עצמי ועל אחרים את הגורמים להיוולד מחדש במחוזות-הגיהינום,

כבעלי-חיים , כרוחות רעבות, כאלים-למחצה;

גרמתי לעצמי ולהם  לחיות בין ברברים,  

במקומות חסרי דת ומוסר,

 להחזיק בהשקפות מוטעות,

 ולחיות מתוך איבה לנוכחותם של בודהות. 

  אני מתוודה בזאת  על מעשים מזיקים אלו בפני שלושים וחמשת הבודהות,

 ושמח במעשיהם הטובים של כל באי עולם.

 אני מקבל עלי את האחריות למעשי.

  לא אסתיר עוד  את מעשי אלו  ולא אתכחש אליהם יותר,

ומכאן ואילך  אמנע מלחזור על מעשים כאלו."

      כמה הערות על הטקסט:

• הוידוי איננו בפני אל השוכן למעלה מן העולם ומן האדם, כי אם  בפני בודהות, דהיינו אנשים ככל  האדם, שחטאו אף הם, ובכוח מעשיהם ועבודת –הרוח שעשו היטהרו והגיעו להתעוררות שאין למעלה ממנה.  בכך הם מהווים מופת מציאותי ומעורר השראה. כמו בקבוצת-תמיכה של שותפי -גורל ("אלכוהוליסטים אנונימיים " או "אכלנים כפיתיים"), בכוחם להבין את המתוודה ולחמול עליו מבלי לשפטו.
• בהיותם אנושיים, אין הפנייה אליהם  כרוכה באימת-הדין שיש בוידוי הדתי הפונה לאל טרנסצנדנטי. 
• בתפיסה הבודהיסטית, רק האדם עצמו יכול לשנות את תודעתו ואת תוצאות מעשיו.  לכן הפנייה אל הבודהות  איננה בקשה   למחילה או לחסד , כי אם  הכרזה  על כוונת המתוודה לתקן את מעשיו ואת רוחו באופן פעיל. 
• הוידוי הזה, כמו הוידוי  היהודי, איננו אישי:  רשימת המעשים מזיקים החמורים שהיא מונה היא מוכתבת, ואיננה מתייחסת למעשים מזיקים הספציפיים שבעטיים נטל המתוודה על עצמו את האימון.  המעבר מן האישי אל הכללי עוזר להיחלץ מעיסוק-יתר ב'אני' האישי.
•  הוידוי  מונה את המעשים המזיקים בסדר יורד של חומרה,  מן המעשים  הגרועים ביותר שיכול אדם לעשות, כגון רציחת הוריו או הבודהא , ועד למעשים מזיקים 'יומיומיים' .  מכיון שמעשים  כגון רציחת ההורים  הם רחוקים מאד  מן הניסיון האישי של מרבית האנשים ,   הרי הטקסט מציב  את המעשים הספציפיים  שעשה המתוודה בפרופורציה, מבלי לבטל את משקלם:  "אכן מה שעשיתי היה גרוע וצריך לתקנו, אך יתכנו  מעשים מזיקים גרועים ממנו".   זוהי סוגסטיה עקיפה רבת-כוח כנגד רגשות אשם.
• האימון הוא חלק מדרך הבודהיסטווה.  אין סתירה בין היות-בודהיסטווה לבין היות מי-שחטא.   'בודהיסטווה' איננו מי שלא חטא, כי אם מי שטיהר את עצמו מחטאיו. "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים שם."  החרטה איננה מכשול בדרך  הבודהיסטטוה כי אם חלק חשוב בו.
• הטיבטים מבחינים בין  אשם לבין  חרטה.  עניינו של האשם הוא בעבר שאין לשנותו :  "כמה נורא אני!".  ואילו החרטה עוסקת בהווה ובעתיד, שהם בני-שינוי, ועניינה הוא כיצד לא לחזור על המעשים.  בראייה זו , העיסוק בעבר שאין עימו  גם החלטה נחושה לשנות את העתיד, הוא חסר ערך. 

עד כאן ישנה קירבה בין הוידוי הבודהיסטי לבין הוידוי היהודי והנוצרי. אולם עתה מתווסף פרק חדש.  המתוודה מבקש שוב מהבודהות שיקשיבו לו:

"עתה אבחן כל  שורש של מידה- טובה שחוללתי,

בחיים אלו ובכל גלגולי חיי הקודמים

בכל מחוזות הקיום של סמסרה:

כל  מעשה-חסד שעשיתי, ולו גם הקטן ביותר,

כגון מתן נגיסה אחת של מזון ליצור שנולד כבעל- חיים,

כל שורש של מידה- טובה שחוללתי  בשהייה במוסריות טהורה

כל  שורש-של מידה-טובה שחוללתי בהתנהגות נכונה,

כל שורש של מידה- טובה  שחוללתי  בסיוע לזולתי לטהר בשלמות את רוחם,

כל שורש של מידה-טובה שחוללתי בחתירתי להתעוררות השלמה.

אאסוף  יחד את  הפעולות הטובות  הללו,

ואקדיש אותן לנעלה מכל נעלה

לנעלה שמעל לנעלה- ביותר,

לנעלה שאין   למעלה ממנו,

לנעלה שלמעלה אפילו מן הבודהא:

אקדיש אותן  להתעוררות הנעלה ביותר, ההתעוררות  השלמה.

כשם שכל הבודהות  בעבר , בהווה ובעתיד

הקדישו כך את מידותיהם הטובות

כך אעשה גם אני.

אני מבקש מחסה בצילם של כל הבודהות הללו

שחכמתם עמוקה מני ים."

 

הערות:

• דרך האמצע, יסוד היסודות של הבודהיזם,  מזהירה מפני כל עמדה קיצונית, המצמצמת את הראייה הנכוחה של המציאות.  עיסוק במעשים מזיקים בלבד עלול להוביל לאשם משתק, ואילו עיסוק בזכויות בלבד עלול להוביל  לזחיחות דעת חסרת-מודעות.    העיסוק בזכויות לא בא לעמעם את משקל המעשים המזיקים, כי אם לשרטט  תמונה שלמה, שבה מעשים מזיקים וזכויות מצויים  זה לצד זה. 
• בעוד רשימת המעשים המזיקים מתחילה בגרועים  ביותר, רשימת המעשים הטובים מתחילה בקטנות שכל אדם עשה, כגון מתן פרוסת לחם לכלב, ולכן היא קרובה לחוויה המיידית.  אם למקרא רשימת המעשים המזיקים תגובת- הלב היא "מעשים נוראים כאלו לא עשיתי!", הרי כאן התגובה היא "כמובן שעשיתי מעשים טובים שכאלו!  למרות עברי, עדיין יש בי משהו טוב".
• בתורת-הטיהור הטיבטית, לשם טיהור מן החותמים השליליים בתודעה  לא די בצבירת חותמים חיוביים;    מי שמתקן עצמו נדרש להניח ארבעה יסודות פעילים לתיקון:    הכרה בחטא, וידוי, חרטה ונקיטת פעולות-טיהור ספציפיות, כגון האימון שלפנינו.  כל ארבעת היסודות הללו מצויים בטקסט.
• מטרת הטיהור איננה לטובת-עצמו בלבד.  נהפוך הוא, חלק מן הטיהור כרוך בהקדשת  תוצאותיו למה שמעבר לפרט.  משול הדבר למי שצובר ממון רב, אך  לא לטובת עצמו כי אם כדי לחלק אותו לנזקקים.  ההתעוררות בגירסת המהאייאנה איננה מעשה אישי כי אם התעלות אל מעבר ל'אני' הפרטי ,  אל טובתם של כל באי עולם . זהו מעשה הבוסהיסטווה.