מאת נעמה אושרי
Pratitya-samutpada (בסנסקריט, paticca-samuppada בפאלי)
תורת ההתהוות-הגומלין, "ההיווצרות מתוך תנאים", ההתקיימות שתלויה הדדית, היא אחת מאבני היסוד של הבודהיזם. עקרון התהוות הגומלין מלמד על הסיבתיות ועל הקיום המשותף לתופעות כולן, ומורה שכל התופעות נולדות באופן מותנה בתנאים אחרים ובנסיבות קודמות, ולפיכך הן חסרות קיום מהותי עצמי ונפרד, אלא קשורות זו לזו. למעשה, הן 'ריקות', במונחיו של נגרג'ונה. המשמעות היא, שאין 'דבר' שמתהווה ומתקיים באמצעות כוח או רצייה עצמית, באופן שהוא מנותק מ'דבר' אחר. ולכן, למשל, אין ישויות או מציאויות מטפיזיות (כמו עצמי או אלוהים) המצויות מעבר לקשרים הנסיבתיים. כל התופעות מותנות זו בזו – נולדות וחדלות להתקיים מתוך זיקה וחוקיות קבועה.
אחד הפירושים המוקדמים והמקובלים ביותר של התהוות הגומלין הוא "מעגל שתים-עשרה החוליות של התהוות הגומלין". זהו מהלך מדורג, כעין גלגל חיים, שפורש את האופן האינסופי שבו נוצר הסבל מן הבערות ומן ההשתוקקות. המטפורה הציורית שמדגימה את רעיון התהוות הגומלין מופיעה ב'סוטרת הזר' (Avatamsaka-Sutra). בסוטרה מתוארת התהוות הגומלין כרשת אינסופית של חוטים, הרשת של אינדרה שמה, ואשר בה בכל אחת מנקודות המפגש של החוטים שזורה אבן חן. מבט קרוב בכל אבן טובה מלמד, שכל אחת מאין-ספור האבנים משקפת ללא סוף את כל אבני הרשת האחרות, ובה בעת, כמובן, גם משתקפת בהן. כך יוצא שכל אבני הרשת קשורות אלה לאלה, מתקיימות אלה מתוך ובתוך אלה, ותלויות האחת באחרת באופן הדדי ובלתי ניתן להפרדה, כך שאף לא אחת מהן מתקיימת בנפרד, באופן מוצק, כבעלת בסיס קבוע.
פסיכו דהרמה בקמפוס ברושים 