על הקואן

הבה נתבונן במספר קואנים:

1. תלמיד שאל את ג’או ג’ואו, האם לכלב יש טבע בודהא? ענה ג’או ג’ואו, ווּ [יפנית: מוּ], כלומר, לא.

2 . פתגם סיני עתיק אומר, ‘יד אחת איננה משמיעה קול’; מהו קול המחיאה של יד האחת?

3 . כשאינך חושב על טוב ואינך חושב על רע, הראה לי את פניך המקוריים לפני שאביך ואימך נולדו.

4 . עצור את קול הפעמון הרחוק

5. כשתגיע אל ראש ההר, המשך לטפס!

6. נערה חוצה את הרחוב. האם היא האחות הצעירה או הבכירה?

7 . מורה שתה תה עם תלמידיו. לפתע השליך את מניפתו אל אחד מהם ושאל, מה זה? התלמיד ענה, מניפה. המורה השליך לתלמיד אחר וזה פתח את המניפה ונפנף בה. המורה העביר לשלישי, וזה סגר אותה והתגרד בה. הרביעי פתח אותה, הציב עליה עוגיה והגיש למורה.

8 . מורה זן שאל את תלמידיו, ‘מהו הבודהא?’. ענה אחד מהם, ‘אל האש מחפש את האש’ [כלומר, טבע הבודהא מצוי בנו מלידה, ואין צורך לחפש אותו]. המורה לעג לתלמיד וכינה אותו מעמיד פנים. הנזיר נעלב ועזב את המנזר, ובנדודיו לא מצא במה לקה בתשובתו. חזר אל המנזר ושאל את המורה, ‘מהו הבודהא?’ ענה המורה, ‘אל האש שמחפש את האש.’

9 . המורה אחד בידיו במקל, הראה אותו לתלמידיו ואמר, ‘אם תכנו אותו “מקל” אתם מחייבים לשם. אם תכנו אותו ‘לא-מקל’, אתם מתכחשים לעובדה. איך תכנו אותו?’

10. נזיר שאל, ’מה אפשר לעשות כדי להיפטר מהחום והקור?’

‘מדוע לא תלך למקום בו אין חום ואין קור?’

‘איפה אין חום ואין קור?’

‘כשחם, תן לחום להרוג אותך. כשקר, תן לקור להרוג אותך’.

11 . קיצ’ו בנה מאה כרכרות. אילו הסרת את הגלגלים ואת הציר, את הדלתות והריפוד, מה היה זה?

12 . בלי לומר מילה, הצבע על ההבדל בין אצבעותי

13 . אמר צ’ינגיואן, ‘לפני שלמדתי זן לפני שלושים שנה, ראיתי את ההרים כהרים ואת הימים כימים. כשהגעתי לידיעה קרובה יותר, ראיתי שההרים אינם הרים והימים אינם ימים. אבל עכשיו, כשהגעתי לידיעה האמיתית, שוב אני רואה את ההרים כהרים. שוב אני רואה את הימים כימים.’

14 . למים אין עצמות אך הם נושאים בקלות ספינה של אלף טונות. איך זה?’

‘אין כאן מים ואין כאן ספינה. מה אתה מצפה ממני להסביר?’

15. כשהגיע בודהידהארמא לסין הוזמן לראיון אצל קיסר סין. הקיסר סיפר לחכם, שמאז שהוכתר עשה רבות למען הבודהיזם, הקים מנזרים ותמך בהם, מימן תרגום סוטרות וכדומה. האם מעשים אלה יצברו לו זכויות?, שאל הקיסר.

‘שום דבר’, ענה החכם. הקיסר המשיך ושאל,

‘מהו העקרון העליון של התורה הקדושה [של הבודהא]?’

‘ריקות עצומה. שום דבר קדוש’, ענה החכם.

‘מיהו זה העומד לפני, אם כך?’, שאל הקיסר.

‘לא יודע’ ענה בודהידהארמא, והלך לשבת תשע שנים במערה, כשהוא יושב מול הקיר.

אל בודהידהארמא היושב הגיע מי שיהיה תלמידו הראשון, הווי קה. נחוש בדעתו ללמוד, הפציר הויי קה בבודהידהארמא שוב ושוב שילמד אותו, וזה סרב שוב ושוב. הוא ישב במדיטציה בקור ובשלג, והחכם סרב. עד שביאושו כרת את זרועו והגיש למורה. בודהידהארמא שאל אותו מה רצונו, וזה ענה,

‘רוחי [שין, שהוא גם תודעה וגם לב] אינה שקטה. אנא השקט אותה!’

‘הבא לי את רוחך ואשקיט אותה’, ענה בודהידהארמא

‘אני מחפש אותה ואיני מוצא’, אמר הווי קה

‘הנה! השקטתי אותך בשבילך’ סיים בודהידהארמא את השיחה.

לשמע הדברים האלה זכה הווי קה בהתעוררות, כלומר, הגיע לתובנה והשתחרר.

16 . תלמיד שאל את המורה, מהי הדרך לשחרור?

‘מי כובל אותך’?, שאל המורה

‘אף אחד’, ענה התלמיד.

‘אם כך’, שאל המורה, ‘למה לך לחפש שחרור?’

17.  הנזיר ג’ווי אמר למורה, אני בודד וחסר-כל. אנא עזור לי.

‘המורה ג’ווי, קרב הנה’.

כשקרב ג’ויי, אמר לו המורה, ‘איש אחד שתה שלוש כוסות יין ממבשלת צ’ואנגג’ו, ועדיין טען ששפתיו יבשות.’

18 . ‘אם אתה מודה בקיום התופעות, מהי האמת? [כלומר האמת המוחלטת שמעבר לתופעות?]’

‘התופעות הן האמת והאמת היא התופעות’.

‘ואיך יודעים זאת?’

המורה הרים את כוס התה שלו.

19 .  אלו הם האנשים הטובעים בים החיים והמוות’

‘החודש השני’

‘האם אינם מנסים להוציא עצמם לחופשי?’

‘כן, אך אין דרך החוצה’

‘אם יצאו לחופשי, מי יקבל את פניהם?’

‘אסירים’

20 . ‘מורי, אם אין לי שום דבר במוחי, מה אעשה?’

‘זרוק אותו!’

‘אך אם אין לי דבר, איך אוכל לזרוק אותו?’

‘אם כך , סחוב אותו על גבך’

21 . דבר ארוך הוא בודהא ארוך. דבר קצר הוא בודהא קצר.

22. מהו גוף הבודהא האמיתי?’

‘הבא לי בקבוק מים’. כשהביא הנזיר את הבקבקו, אמר לו המורה,

‘החזר אותו’. הנזיר עשה זאת, וכשחזר, שאל שוב את שאלתו על גוף הבודהא האמיתי. אמר לו המורה,

‘אופס! הלך לו הבודהא הזקן!’

23 . מורי, כל פעם שצצה שאלה, מתבלבלת רוחי. מה זה?’

‘הרוג! הרוג!’

24. אם אתה פוגש חכם בדרך, אל תברכו במלים ואל תברכו בשתיקה. איך תברך אותו?

25 . הפר עובר בחלון. הראש עובר, הקרניים, הגוף. הרגליים. איך זה שהזנב לא עובר?

26. איך תצעד בפיתולי ההר ובכל זאת תלך ישר?

27. איך תצלול במים בלי להירטב?

28 . האם צלצול הפעמון הא מן הנחושת או מן האוויר?

29 . אתה, היושב על ראשו של עמוד בן מאה אמה, גם אם נכנסת לדרך הזן, עדיין אין זה הסוף. צעד צעד אחד מראשו של העמוד, והראה את כל גופך כולו לעשרה כיוונים.

30. הספרן ראה נזיר בספריה, כשהוא יושב במדיטציה. שאל אותו,

‘מדוע אינך קורא בסוטרות?’

‘אינני ידוע לקרוא’

‘מדוע לא תבקש ממישהו לקרוא עבורך?’

הנזיר מחא כפיים ושאל,

‘איזו אות היא זו?’

31‘. אמור משפט שאין השכל מדשדש בו’

‘בוקר טוב, המורה’

32. זה [הזן] כמו אדם התלוי בשיניו על ענף של עץ גבוה. ידיו אינן יכולות לתפוס בענף. רגליו רחוקות מכל ענף שמתחתיו. עובר שם אדם ושואל אותו על משמעות הזן. אם לא יענה, יפגע בשואל. אם יענה, יפול וימות. מה עליו לעשות?

33. כל ההרים הללו, והנהרות, והאדמה הגדולה, מאין הם באים?’

‘מאין באה שאלתך?’

34.  מי אני’

‘מי שואל?’

35. מהי תורת הבודהא המוחלטת?’

‘אם אין היא בך, אין מה לומר’

‘האם תוכל לתת לי רמז נוסף?’

‘השמיים אינם מונעים מן הענן הלבן לשוטט לאן שירצה’

36‘. איך נראה הבודהא?’

‘חתיכת מקל לניגוב צואה’

37‘. הבט! הנה הפסגה הקדושה!’

‘יפה, אך כמה חבל’

38. מכיוון שאין שער, הבה אומר לך איך לעבור בו.

39. מהו זן?’

‘מעונן היום ולא אענה לך’

40. מורי, מהי הדרך?’

‘זו מעבר לגדר’

‘לא שאלתי על הדרך הזו’

‘על איזו דרך אתה שואל?’

‘על הדרך הגדולה’

‘או! ההיא מובילה לעיר הגדולה.’

41. גאון ידוע בא אל מורה זן, וזה שאל אותו, ‘מה אתה מבין?’

‘אני מבין את כתביהם אל עשרים וארבעה המורים הגדולים.’

המורה נעץ את מקלו באוויר ושאל,

‘האם אתה מבין את זה?’

לגאון לא היתה תשובה.

42. מורה הזן שוקו נשאל על ידי נזיר: מהו זן?

שוקו השיב: הרי זה כמו לחלץ אדם מתוך באר שעומקה אלף רגל מבלי להשתמש אפילו באמה אחת של חבל.

מורה הזן קיוזן, ששמע על הדברים שאמר שוקו, שאל את מורה הזן טנגן: כיצד אפשר לחלץ את האיש מתוך הבאר?

טנגן אמר, ‘טיפש! מי נמצא בתוך הבאר?’

קיוזן שתק.

מאוחר יותר, שאל את מורה הזן איסן, ‘כיצד אפשר לחלץ את האיש מהבאר?’

איסן קרא בקול, ‘קיוזן!’

קיוזן השיב לקריאה.

איסן אמר, ‘הנה הוא מחוץ לבאר.’

43. מורה זן אמר לתלמידיו, ‘אנחנו נשבעים כל יום לעזור לברואי עולם. שערו לכם אדם, שהוא חרש, אילם ועיוור והוא מבקש את עזרתכם, איך תטפלו בו? לא תוכלו לנפנף לפני עיניו בכתבי הקודש, שכן הוא עיוור. לא תוכלו לדבר אליו, שכן הוא חרש. וככל שתרצו, לא תכולו לעשות דבר שידבר, שכן הוא אילם. איך תוכלו להדריך אדם כזה?’

התלמידים נבוכו ואחד מהם הלך למורה אחר לבקש את עזרתו, וסיפר לו את הסיפור. המורה הניף את מקלו מול הנזיר. הנזיר נרתע לאחור.

‘אתה לא עיוור! התקרב!’ הנזיר התקרב.

‘אתה גם לא חרש! האם אתה מבין?’

‘לא, איני מבין’

‘אתה גם לא אילם’

44. תלמיד בא אל מורה ושאל, ‘באתי לחפש את האמת. מאיפה אכנס אל הזן?’

‘אתה שומע את פכפוך הנחל?’ שאל המורה

‘כן.’

‘היכנס משם.’

רוב הסיפורים והחידות ייראו לקורא חסרי שחר וחסרי טעם. מלבד הסיפורים הללו הוסיפו חכמי הזן כהנה וכהנה על מנת לטלטל, לזעזע, ולנער את המחשבה הרגילה של התלמיד, אל עבר התודעה החופשית. הם דיברו של פרת ברזל שממליטה עגל על עמוד בן שלושים אמה. האקואין תיאר תרנוגלת עשויה עץ היושבת על ארון מתים ודוגרת על ביצה. בפסוק מתוך הקובץ 'יער הזן' נאמר,

כשאני שומע את העורב חסר-הפה

קורא בחשכת הלילה

אני מתגעגע לאבי

לפני שנולד

נזכיר את דבריו של איקקיו, בשיר, המזכיר את שירם של הביטלס Nowhere Man,

באר שאיש לא חפר מלאה בלא-מים

שמעלים אדוות,

ואיש חסר-צורה וחסר-משקל שותה ממנה

הבה נתבונן בכמה מן הקואנים הללו. שלושת הקואנים הראשונים המצוטטים כאן הם המפורסמים ביותר, והראשונים הניתנים בדרך כלל לתלמיד במנזר הזן במסורת הרינזאי. באינספור שיחות בין במורה לתלמיד, יתבקש התלמיד להוכיח את הבנתו. הוא יידחה שוב ושוב, יתבקש ‘להראות’ את הבנתו, ‘להיות’ הבנתו. תרגול זה איננו בא במקום המדיטציה, אלא כחלק מהמדיטציה. נתבונן בקואן הראשון, הידוע בקואן ה’מוּ’ [על פי קריאתו היפנית].

נזיר שאל את מורה הזן ג’או ג’ואו, ‘האם לכלב יש טבע בודהא?’

ענה ג’או גואו, ‘ווּ’, [יפנית: מוּ: ‘לא כלום’, ‘אין’]

ווּמן, שליקט את סיפורי הזן הסיניים בקובץ ‘ווּמן גואן’ [המחסום ללא שער], הוסיף הערות משלו בסופו של כל אחד מהם. על הסיפור הזה העיר את הדברים הבאים,

כדי להבין את הזן, יש לעבור דרך מחסום המורים הגדולים. התעוררות באה תמיד אחרי שנחסמת דרך המחשבה. אם לא תעבור דרך מחסום המורים הגדולים, או אם תחשוב שהדרך אינה חסומה, בכל שתחשוב, בכל שתעשה, תהיה כמו רוח רפאים מסוכסכת. תוכל לשאול: מהו מחסום המורים הגדולים? המילה האחת הזו – ווּ (מוּ).

זהו מחסום הזן. אם תעבור דרך מחסום זה, תפגוש את ג’או ג’ואו פנים אל פנים, ואז תוכל לעבוד יד ביד עם כל שושלת המורים הגדולים, שערות גבותיך יהיו סבוכות בשלהם, ואתם תראו עין בעין. זה לא תענוג?

אם תרצה לעבור דרך מחסום זה, יהיה עליך לעבור דרך כל עצם בגופך, דרך כל נקבובית בעורך, רווי בשאלה: "מהו ווּ?" ולשאת אותה איתך יומם ולילה. אל תאמין שמדובר בשלילה, שמשמעותה לא כלום. זה לא האין שהוא ניגודו של היש. אם באמת תרצה לצלוח מחסום זה, יהא עליך לחוש כמי שבלע כדור ברזל לוהט: אי אפשר לבלוע. אי אפשר להקיא. אז ייעלמו ידיעות העבר המוטעות שלך. כמו פרי שהבשיל בעיתו, יתאחדו החוץ והפנים. זה כמו חלומו של האילם: הוא יודע אותו אבל לא יכול לספר. משתכנס למצב זה, קליפת עצמיותך מתרסקת. השמיים משתוממים; הארץ רועדת. הוא כמו לוחם גדול בעל חרב חדה. כשתפגוש את הבודהא, תהרוג אותו; אם תפגוש את המורה בודהידהארמא, תהרוג אותו. בקצה המצוק של לידה ומוות, תמצא את החירות הגדולה. תהלך בעולם בשובבות, כמו משחק. איך לעשות זאת? כנס את כל חיותך בווּ הזה ואל תניח לרגע. כשתיכנס לווּ ללא הרף, זיק אחד ידליק את נר הדהארמא.

האם לכלב טבע בודהה?

זו השאלה החשובה מכולן.

אם תאמר כן או לא,

תאבד את טבע הבודהה שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s