ניהול ברוח הבודהיזם

נתבונן בעולם. טכנולוגיות חדישות מופיעות בקצב מסחרר. המלה האחרונה משלשום היא היום גרוטאה מיושנת. זהו עולם של תנאים משתנים. קביעות, ביטחון, יציבות, לא זוכות בו לדריסת רגל. מעטים האנשים ששומרים על מקום עבודתם לשנים ארוכות. טרנדים כלכליים מופיעים, מתנפחים ומתפוצצים ברעש גדול. כולם מחפשים את הדבר הבא להשקעות – את אזור הנדל"ן, את הטכנולוגיה, את הרעיון. ולאחר שהדבר הבא נמצא, נחפש את הדבר שיבוא אחריו. ואת זה שאחריו.
המציאות הכלכלית מסביבנו משתנה בתלילות. חברות ענק אדירות פושטות את הרגל, חברות אחרות צומחות בקצב רצחני. חברות קונות חברות אחרות, מתמזגות, מתפצלות. בפיסגה אין ביטחון. אין קביעות. ארגונים נדרשים לשינויים רדיקליים כדי להתייעל ולמקסם את רווחיהם.
בעולם עסקי כזה שמשתנה במהירות אדירה יש יתרון למי שחי בשלום עם השתנות, שאינו פוחד ממנה, שיודע להפיק ממנה תועלת.
התורה הבודהיסטית עוסקת בהשתנות הבלתי פוסקת של העולם. יותר מזה, היא קובעת שהניסיון שלנו להתערב בהשתנות הזו – לקבע, למצק, לייצב את עולמנו – הוא הגורם המרכזי של אי הנחת בחיינו. מתוך התרגול הבודהיסטי מתאפשרת פרספקטיבה ניהולית-עסקית חדשה, נועזת, מטלטלת. בפראפרזה על הסרט המפורסם של סטנלי קובריק, ניהול ברוח הבודהיזם מאפשר לנו להפסיק לפחד ולהתחיל לאהוב את השינוי.
תשאלו, מהו ניהול ברוח הבודהיזם? מה לתורה רוחנית של נזירים והתנזרות ולאורח חיים עסקי שמטרתו היחידה היא להרוויח עוד?
אך תורת הבודהה מעולם לא הייתה עיוורת לעולם הזה. היא עודדה את אלה ההולכים בדרכה להביא את התובנות העמוקות שלה אל חייהם, אל עסקיהם. הבודהה עצמו דחה את עינוי הגוף והחושים. רק כאשר יכול היה לאפשר את השפע – בצורת כוס חלב שקיבל מאשה – יכול היה להתעורר אל העולם. הבודהה דיבר אל אנשי העסקים וסוחרי הנדל"ן באותה תבונה ומתוך אותה מטרה כפי שדיבר אל הנזירים – כיצד יוכלו לחיות חיים טובים יותר וללא סבל ואי נחת. בשיחות האלה הוא לא בחל במתן עצות כלכליות – איזה אחוז מהרווחים להשקיע בפיתוח העסק, כמה לשים בצד כחסכונות לימים קשים. בכך, הוא הקים את היסודות לניהול ברוח הבודהיזם.
נתבונן בנו. בתודעתנו מושלים הגאווה, הפחד, הקנאה, האיבה, הרעבתנות. הם מכוונים את צעדינו, קובעים את החלטותינו. הם אינם יועצים טובים. תודעה מסוכסכת יוצרת רק תודעות מסוכסכות.
אך אפשר אחרת. בליבתו של הניהול ברוח הבודהיזם עומדת צלילות הדעת. מדוע צלילות הדעת? אפשר ונאמר כי משום שהבודהה הצביע על התעתוע כחוליה הראשונה בשרשרת הסבל. תעתוע המחולל פחד מפני מה שנדמה כי מאיים עלינו, ופחד לאבד את מה שנדמה שיביא לנו אושר עולמים. מחשבות שווא שמביאות לתיאור מתעתע ומדומה של עולמנו ויוצרות מושאי תשוקה ופחד. אל המושאים הללו אנחנו נצמדים, חיים בצילם ומונהגים על-ידם.
ניהול ברוח בודהיסטי מבקש לאמן את התודעה בצלילות הדעת כך שתראה נכוחה את המציאות הכלכלית והאישית ותוכל לנהל את חייה, לנהל את עסקיה, ללא הצל הרודף של אימה ותעתוע. שתוכל לנהל את מארג היחסים המורכבים בתוך החברה, ובין החברה לקהילה הסובבת אותה, מתוך קשב עמוק וחמלה.
ונוכל גם להתבונן במחקר המתענף על השפעות תרגולה של הדרך הבודהיסטית על אנשי עסקים, וניווכח בהפחתת הלחץ והמצוקה, בשיפורה של איכות חיים, ונדע כי בטיפוחה של ראיית הדברים נכוחה בדרך הניהול ברוח הבודהיזם טמונה נחמה גדולה.

דרך האמצע- דבר אינו נפרד מדבר
הבודהיזם אינו עוסק רק בתודעתו וברווחתו, הכלכלית והנפשית שאינן נפרדות זו מזו, של האדם הבודד. צלילות התודעה פירושה שאנו מתקיימים בתוך הקשר ומתוך זיקה עמוקה לבני האדם האחרים, לחיות, לצמחים ולעולם כולו.
זוהי גם נקודת המוצא של הניהול ברוח הבודהיזם. ומתוך כך שאנו מצויים בזיקה עמוקה עולה שאנו משפיעים על העולם. מעשינו מביאים לתוצאות. לעתים מי שיושפע מהתוצאות לא נהיה אנחנו אלא ילדינו. וזוהי, בתמצית, תפישת הקארמה הבודהיסטית – מונח שהתלכלך במטען שלילי בהשפעת הניו-אייג'. מעשינו מביאים לתוצאות. לא יותר. לא פחות.
ומהם הגורמים לאותן תוצאות? התעתוע, אומר הניהול ברוח הבודהיזם, הוא עיוורון. ועיוורון מוליד צמאון והשתוקקות. וצימאון והשתוקקות מולידים סבל. כך ברוח הפרטית, כך ברוח הגלובלית. העיוורון והצמאון מעמידים את כדור הארץ בסכנה. הצמאון למשאבים מחולל איום כליה. והמקור לתיקון טמון בראיה הצלולה והבהירה של הדברים כהווייתם.
ומתוך הראיה הצלולה והזיקה צומחת גם אחריות אקולוגית אוניברסלית. חברה עסקית שמיטיבה עם סביבתה מיטיבה גם עם עצמה. הניהול ברוח הבודהיזם אומר כי מחשבות כמו איך אני ארוויח מזה, כיצד זה יועיל לי, האם זה יגדיל את מה ששלי, מעוררות אשליה ויוצרות סבל. הוא דוחה את עקרונות התועלת שמושלים בכיפה מאז ימי אדם סמית'. הוא מראה כי הגבול ביני ובין האחר הוא מלאכותי. הוא מראה כי הגבול ביני לבין ילדיי ונכדיי הוא מלאכותי. כיצד אוכל להועיל לעצמי אם אגרום סבל לאלה שיבואו אחריי? רק כאשר איטיב עם אחרים אוכל להיטיב עם עצמי. מתוך כך עולה עקרון הקיימות (sustainability), הדאגה לדורות הבאים, ופיתוח בר-קיימא.
הכלכלן היפני הידוע שיניצ'י אינו, שעמד בראש הבנק מיאזאקי, דיבר על "כלכלה בודהיסטית" כמודל הראוי למאה ה-21. כדרכו של הבודהיזם, ניהול ברוח הבודהיזם הוא דרך האמצע, שביל הזהב, בין הקפיטליזם לסוציאליזם.
ולא צריך להיות יפני בשביל לחשוב כך. או בודהיסט. מספיק רק להתבונן. האחריות האקולוגית של עולם העסקים לסביבה והחברה היא מניה חמה כיום בשוק. קרנות השקעה מתמחות בחברות ירוקות ומשיגות תשואות מרשימות, עסקים גדולים מכניסים יותר ויותר מרכיבים של אחריות חברתית ומחויבות לתרום למען הקהילה. תעשיית הקלינ-טק היא, לדעת פרשנים רבים, הדבר החם הבא. זה נכון וכדאי להשקיע 'ירוק'. כי אנחנו איננו נפרדים מהאחר.

ב – 6.11.12 תפתח התכנית "הזמנה לאי ידיעה" על בודהיזם וניהול, עם פרופ' יעקב רז וד"ר אורה סתר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s