מתווה לאסטרטגיה של תנועת המחאה – מאת נחי אלון

מתווה לאסטרטגיה של תנועת המחאה לתקופה  שעד אחרי בחירות 2013.

1. מהי אסטרטגיה?   להלן הגדרה ותיאור של רמות האסטרטגיה והטקטיקה, כפי שניסח פרופ' ג'ין שארפ, חוקר המאבקים הבלתי  אלימים[1].

 "אם רוצים להשיג משהו, הסיכויים להשיג יעד זה יהיו גדולים יותר אם   נשתמש  במשאבים הזמינים ונמנף אותם כדי להבטיח יעילות מירבית. פירוש הדבר שיש לדאוג לתוכנית אסטרטגית המתוכננת לעבור מההווה (בו היעד עדיין לא הוגשם) אל העתיד (בו אמורים להשיגו). האסטרטגיה מתייחסת למיפוי מסלול הפעולה שיגביר את הסבירות להגיע מההווה אל המצב הרצוי בעתיד.

האסטרטגיה רבתי  היא הרעיון הכללי שסביבו מתאמים ומכוונים את כל המשאבים המתאימים והזמינים (כלכליים, אנושיים, מוסריים, פוליטיים, ארגוניים וכו') של האומה או של קבוצה אחרת, כדי להשיג את יעדיה במהלך העימות. אסטרטגיה רבתי  …מציגה את בחירת שיטת הפעולה שיש לנקוט ,(למשל מאבק בלתי אלים משולב עם  פוליטיקה קונבנציונאלית ועם מאבק משפטי),   כיצד יושג היעד, וההשלכות ארוכות הטווח.  האסטרטגיה רבתי מגדירה את המסגרת הבסיסית לבחירתן של אסטרטגיות מוגבלות יותר לעריכת המאבק. רמה זו של תכנון אף כוללת את ההקצאה של משימות כלליות לקבוצות מסוימות ואת החלוקה של משאבים לקבוצות אלו כדי שתוכלנה לנצלם במאבק. יתרה מזאת, האסטרטגיה רבתי אף מתייחסת לאופן בו המאבק עצמו מתקשר להשגת היעדים שבשמם מתנים את המאבק.

אסטרטגיה היא הרעיון המגדיר מה היא הדרך הטובה ביותר להשיג יעדים במהלך עימות (אלים או בלתי אלים). אסטרטגיה שואלת אם, מתי וכיצד להילחם, וכיצד להגיע ליעילות מרבית כדי להשיג מטרות מסוימות. האסטרטגיה היא תוכנית לחלוקה מעשית, התאמה ויישום של האמצעים הזמינים כדי להשיג את המטרות המבוקשות. האסטרטגיה עשויה לכלול מאמצים לפתח מצב אסטרטגי בעל יתרון כה גדול שהוא יביא להצלחה אף בלא מאבק גלוי. כאשר מחילים את האסטרטגיה על המאבק עצמו, היא מהווה את רעיון היסוד של התפתחות המאבק, וכיצד רכיביו הנבדלים של המאבק ישתלבו יחדיו בצורה הטובה ביותר כדי להשיג את היעדים.האסטרטגיה כרוכה בשקילת התוצאות העשויות לנבוע מפעולות מסוימות; הפיתוח של תוכנית פעולה רחבה: הקביעה המיומנת של פריסת קבוצות עימות בפעולות קטנות יותר; התייחסות לדרישות להצלחה בהפעלה של הטכניקה הנבחרת; וניצול טוב של ההצלחה.האסטרטגיה פועלת במסגרתה של האסטרטגיה רבתי. יש לקחת בחשבון את ההיבטים הבאים, כאשר מנסחים אסטרטגיה למאבק בלתי אלים: המטרות, המשאבים והכוחות שלך עצמך; המטרות, המשאבים והכוחות של היריבים; התפקיד של צד שלישי בפועל ובפוטנציה; נתיבי ואמצעי הפעולה האפשריים השונים של היריבים; נתיבי ואמצעי הפעולה האפשריים השונים שלך עצמך (במסגרת הגנה ותקיפה כאחד);

הדרישות להצלחה כאשר משתמשים בשיטה זו, הדינמיקה של הפעולה, והמנגנון של הטקטיקות ושיטות הפעולה משמשים כדי ליישם את האסטרטגיה, כדי להבטיח יעילות מרבית יש לבחור וליישם טקטיקות ושיטות באופן כזה שיוכלו באמת לסייע ליישום האסטרטגיה ויתרמו להשגת הדרישות להצלחה.

  טקטיקה היא תוכנית פעולה מוגבלת המבוססת על הרעיון הקובע כיצד ניתן לנצל בצורה הטובה ביותר את האמצעים הזמינים להילחם כדי להשיג יעד מוגבל כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר. הטקטיקה היא נתיב פעולה מוגבל המתאים לאסטרטגיה הרחבה בדיוק כפי שהאסטרטגיה מתאימה לאסטרטגיה רבתי. כל טקטיקה ספציפית מובנת רק במסגרת האסטרטגיה רבתי של מאבק או  מערכה.

  1. שארפ, ג'ין:  יש חלופות מציאותיות.  נתפרסם באתר בלאתר של "שתי'ל" ובבלוג של מולי פלג ונחי אלון, nahialon.sordpress.com
  2. כיצד בונים  אסטרטגיה  למאבק ?  תהליך הבניה יכלול  את המרכיבים הבאים:

א.                קביעת  מטרות-על של המאבק  וקביעת כיווניו העיקריים (לדוגמה:  "מאבק בלתי אלים ציבורי המכוון לצמצם את כוח היריב, תהליך שינוי תודעה בקהל הרחב, ובניית תנועה רחבה עם בסיסי פעולה עממיים.")..

ב.               ניתוח הצדדים למאבק;  היריבים , תומכי המאבק וכוחות נייטרליים.  הניתוח יכלול את הכוונות והכלים, היכולות , החוזקות והחולשות.

ג.                לאור הניתוח:  היעדים (לא הדרישות!) שאליהם אנו חותרים להגיע בטווח הארוך, הבינוני והקצר,   והתווית הדרכים להשגתן.

ד.               בניית המערכות והטקטיקות להשגת היעדים.

ההצעה להלן אינה אינה באה להחליף כיווני פעולה קיימים, אלא להציע מסגרת-על משותפת שבה ימצאו את מקומן קבוצות המאבק המרובות והמסורות הפועלות כיום, תוך שהן ממשיכות להיאבק כפי שעשו עד כה.

  1. 3.       מטרות המאבק המוצע ועקרונותיו.   המתווה מאמץ את העקרונות והמטרות שנוסחו על ידי ועדת ספיבק-יונה[2], כדלהלן:  

א.      מוסדות המדינה ומנגנוני הפיקוח והאכיפה נוצרו על ידי האזרחים כדי לשרת את רווחת האזרחים.  נבחרי הציבור נבחרו על ידי הציבור כדי לשרת את הציבור, ולא להיפך.

ב.      רק חברה שוויונית תוכל להגיע להישגים.  ולכן נפעל לצמצום פערים חברתיים, כלכליים, מגדריים ולאומיים, שנוצרו בשל השיטה הקיימת ויצירת לכידות חברתית הנחוצה לקיום המדינה.

ג.       שינוי עיקרי השיטה הכלכלית כדי שיתאפשר תקצוב ראוי ומספק לצרכי היסוד של האזרחים.

ד.      צמצום יוקר המחיה, חתירה לתעסוקה מלאה והוגנת, ופיקוח ממשלתי על מוצרי היסוד.

ה.      על המדינה להשקיע באזרחים בתחומי החינוך, התרבות, הבריאות , הביטחון האישי והשוויון האזרחי, ולתת פתרון אמיתי לצרכים חיוניים בתחומי הדיור, התחבורה, התשתיות הציבוריות ועוד, באמצעות התערבות ממשלתית.

ו.        מתן עדיפות ברורה לפריפריה החברתית והגיאוגרפית בהקצאת משאבים ותשתיות.

ז.       מתן עדיפות טיפול בצרכיהם החיוניים של אוכלוסיות מוחלשות במדינה, תוך מתן דגש על נכים, קשישים וחולים.

ח.      צדק חברתי הוא גם צדק סביבתי ועלינו לנהוג בזהירות ובאחריות בשטחים הציבוריים ובשכיות הטבע שבידינו, תוך חשיבה לטווח ארוך.

 4.       ניתוח הכוחות העומדים ביסוד אי -הצדק החברתי .  אי -הצדק בישראל נגרם משילוב  של גורמים, חלקם גלובליים וחלקם יחודיים לישראל.  צירוף זה של גורמים ("השיטה") הוא האחראי ליוקר המחיה בישראל,לפערים הבלתי נסבלים בחברה,   למעברם ההדרגתי של משאבי הציבור לידיים בלתי ראויות פרטיות; לעיוות מתמשך של ההליכים הדמוקרטיים לטובת אינטרסים מגזריים צרים; ולהשחתת מידות מוסרי.  ננתח כאן את היריבים, את כוחות המאבק ואת הקהל הרחב בישראל.

א.                          גורמים יחודיים לישראל:

 האידאולוגיה המובילה כיום את השלטון בישראל היא אידיאולוגיה ניאו-ליברלית נוקשה,  שאליה מצטרפות בעיות מבניות עמוקות:

1)       כנסת המהווה מוקד-כוח מרכזי שבכוחו להפעיל את החקיקה, הממשלה, הרגולציה.  בפועל,    העניין החברתי ממנה והלאה, הציבור רואה אותה כבלתי רלבנטית, שחלקים גדולים ממנה אינם דמוקרטיים, נגועה באינטרסים זרים  ופגיעה לפיתויי הון-שלטון. בתוכה פועלים חכי"ם שערכים דתיים או לאומיים קודמים בעיניהם לערכי הדמוקרטיה והשוויון.   היא המקום בו נחתך תקציב המדינה שהוא הכלי העיקרי לניהול כלכלת ישראל, ומקור מרכזי לעיוותי אי צדק.

2)       מינהל ציבורי לקוי:  המינהל הציבורי במדינת ישראל הוא מיושן, שמרני ומפולג, בין היתר מכיון שמשרדיו פועלים כאחוזות מפלגתיות מבודדות. יכולת התכנון, בניית המדיניות, המעקב והרגולציה, האכיפה וגבייה נמוכות.  על ליקויים אלו מצטרפים המדיניות הניאו-ליברלית הקיצונית של אגף התקציבים, וכוחו המופלג.   מצד שני ,מינהל הכנסות המדינה סובל מחולשה ומשחיתות, ואלו פוגעות עמוקות ביכולתו למלא את קופת המדינה.

אינטרסים:  אידיאולוגיים-השלטת כלכלת שוק; מעשיים-שליטה מוחלטת של ראש הממשלה ושר האוצר; שליטת שרים של מפלגות סקטוריאליות במשרדיהם, ומניע כל מערכת שואפת לשמר את כוחה;

א)      יעילות נמוכה של חלק ממערכות הרגולציה הכלכלית .   מסורת האכיפה בישראל היא לקויה מלכתחילה, והיא נפגעת עוד יותר מחמת ניגוד עניינים של בכירי הרגולציה:    אלו פגיעים לפיתוי להצטרף לאחר פרישתם לדרגי הניהול של הגופים עליהם פיקחו בזמן כהונתם, ולזכות במשכורות עתק.  ההשלכה של פיתוי זה על תפקודם היא מובנת.

אינטרסים:  הממשלה שולטת ברמת החיכוך עם ההון על ידי שליטה ברמת הלוחמנות של הרגולטורים;  לרגולטורים-ניגוד עניינים מובנה בתפקידים, פגיעות לפיתוי ההון.

ב)      משרדי ממשלה-אחוזות מפלגתיות.   המשרדים הממשלתיים מתנהלים כאחוזות מפלגתיות,  ברמה ירודה של שיתוף פעולה.   רמת השקיפות של המינהל הציבורי בישראל נמוכה, ומאפשרת העברה בלתי ראויה של משאבים בחסות מסך עשן של סעיפים תקציביים.   אלו  דוחפים לתופעות פסולות כגון "מאכערים" ושוחד, פוגעים בשקיפות ומטפחים  שחיתות.  השלטון המקומי נגוע בקשיים דומים, ובהעדר בקרה מרכזית יעילה פגיעותו לשחיתות גדולה יותר.

האינטרסים:  שימור האחוזות כמוקדי כוח, מניעת שקיפות, דילים, מינויים פוליטיים, בקרה ירודה.

ג)          כלכלה שחורה.     הכלכלה השחורה הנרחבת בישראל מביאה לאבדן גדול של הכנסות למדינה, השלכותיה המוסריות והציבוריות הן כבדות עד מאד, והנורמות שהיא מייצרת הן הרסניות.   האינטרס מובן.

ד)         תעסוקה בלתי-שוויונית:  שוק התעסוקה מתחלק לשני מגזרים :  העובדים המאורגנים, חלקם בוועדים חזקים מאד, זוכים להגנה וזכויות ראויות,;  השני-עובדי הקבלן-  הם חסרי ייצוג, הגנה וזכויות.

 האינטרסים:  להון-שלטון, העסקה בלתי מאורגנת מאפשרת פיטורים נרחבים בלא קושי, חוסכת ממון רב ומרחיבה את השליטה בשוק התעסוקה.  העבודה המאורגנת, וביחוד הועדים החזקים, זוכים בכוח בלתי מידתי שאיתו הממשלה חוששת להתעסק.    הדרג המקצועי במשרד האוצר חותר מזה עשורים לפירוק כוח העבודה המאורגן על ידי ההפרטה.

ה)         מגזרים מועדפים:  שווים ושווים יותר :  ישנם כיום מגזרים בישראל שצברו כוח אלקטורלי , כלכלי וציבורי גדול, במיוחד החרדים והמתנחלים.   כוח זה , בצירוף עם תמיכה אידאולוגית של השלטון, מביא להזרמה בלתי-מידתית של משאבים אליהם, בחסות מסך אי השקיפות התקציבית.

האינטרסים  לשני הצדדים הוא ברור:  ההעדפה שואבת מאידיאולוגיה דתית ולאומנית ומקדמת אותה.  עקיפת ההליכים דמוקרטיים והעדר שקיפות  משרתת את אינטרס השליטה של שני הצדדים.

ו)            קבוצות מופלות :   במקביל לקיומן של מגזרים בעלי זכויות יתר, ישנם מגזרים מוחלשים ומופלים.

·         הפלסטינים    אינם נהנים מזכויות היסוד של כל אזרח, לא מדמוקרטיה, ולא מהגנת החוק.  בשטחים, המינהל האזרחי והצבאי אינם נתונים למרות שלטון החוק .  מעשי עוול כגון  גזל של קרקעות פרטיות בהיקף נרחב, הם מעשים של יום יום.  המדינה שולטת כלכלית בפלסטינים,  בין היתר במשאבי המים, ומשתמשת במשאבים אלו לצרכיה.

האינטרסים:  אידיאולוגיים; כלכליים-המסחר הפלסטיני נשלט על ידי המדינה על ידי בעלי עניין ישראלים, יחד עם נתיבי התחבורה וכו'.. המדינה מונעת תחרות כלכלית פלסטינית על ידי הגבלות קשות.  המצור על עזה מהווה אמצעי שליטה מדיני וכלכלי קיצוני.

·         המיעוט הערבי, ובו גם הדרוזים והבדואים , שבניגוד למופלים יהודיים סובלים גם מאפלייה מערכתית ומוסדית, המונעת מהם פיתוח עירוני וכפרי הוגן, תעסוקה והשכלה מספקות ועוד;

·                 עדות שונות, ובהם עדות המזרח, חלקים של העליות מרוסיה ועולי אתיופיה.

·               נשים., ובתוכן קבוצות מופלות אף יותר, כגון אמהות חד הוריות.

 האינטרסים הם פוליטיים-שליטה במידת הכוח של המיעוט; כלכליים-מניעת תחרות וגיטואיזציה;

6)            המערך הצבאי-בטחוני:  חלקו של תקציב הבטחון בעוגה הלאומית גדול משמעותית מזה של מדינות אחרות, קשורים בו אינטרסים גדולים והוא נוגס בחלקי העוגה הכללית בהיקפים גדולים ובדרכים נטולות שקיפות.

האינטרסים:  כוח מערכתי גדול ללא פיקוח משרת הן את האינטרסים של השלטון והן של המערכת עצמה.

 

ב.         תהליכים עולמיים: 

1)  כלכלת-שוק קיצונית.    האידיאולוגיה של "כלכלת השוק" , ששיקוליה רחוקים מן התחום החברתי, שלטת כיום בעולם כולו.   היא הדוחפת את הממשלה  לצמצם את חלקה של המדינה בכלכלה ובחברה, להעביר אותו לשליטת השוק החופשי ("הפרטה")  או למסור אותו לניהול השוק החופשי ("מיקור חוץ").    הדגם הישראלי מוקצן  וקרוב יותר לדגם האמריקאי הקיצוני מאשר  לדגמים  המקובלים במדינות המערב.

2)                      . "השיטה":    תאגידים רבי כוח ומשאבים, מסייעים לזרועות שונות של השלטון בכסף, בהשפעה ובתדמית תקשורתית, ובתמורה מקבלים זכויות-יתר ומשאבים המאפשרים להגדיל את הונם והשפעתם, ולדכא את מתחריהם . רמת הריכוזיות הגדולה בישראל, וחולשת הבלמים והאיזונים המרסנים  מגבירות מאד את כוחה המשחית של "השיטה".

בין היתר, השלטון מתיר לבעלי הון להפעיל מונופולים, מעביר לידיו  משאבי ציבור   יקרים בתמורה זעומה ("הפרטה")  , מאפשר שמיטת חובות אדירים ("תספורת") על הפסדים שנגרמו בגלל ניהול חסר-אחריות,   נמנע מלתבוע מהם מיסוי על רווחי הון ומס חברות בערכים ריאליים,ומתיר  מתן משכורות דמיוניות .  בתמורה הוא זוכה   בתמיכה כספית למימון בחירות ופעולות אחרות,  בתמיכה ציבורית ותקשורתית, ולעתים -בטובות הנאה אישיות.יחסי הגומלין הללו נעשים במסתרים, בסיועם ובתיווכם של "מאכערים", לוביסטים  ואחרים הנהנים מתשלומים מפליגים.

קשה לקבוע את חלקם היחסי של הכוחות השונים השואבים את משאבי המדינה לידים מגזריות ופרטיות.  עם זאת, ברור כי הון-שלטון-עיתון תורם לחלק גדול מאד מיוקר המחיה המופרז על ידי העדר תחרות, מונופולים והעדר פיקוח על המחירים;  הצירוף של מדיניות מינהל מקרקעי ישראל ,  דרכי מיסוי שאינן מעודדות קבלנים ומדיניות הדיור של משרד השיכון תורמים למחסור בדירות לזכאים לדיור ציבורי;  העסקת עובדי הקבלן , בשיתוף פעולה של הממשלה, ודלדול כוחם של ארגוני עובדים גורמים לשכר הנמוך ולהעדר בטחון תעסוקתי.

לעומת הכוחות הללו , הציבור העובד אך הבלתי- מוגן, הן מן  המעמד הנמוך והן המעמד הבינוני, הן מהפריפריה הגיאוגרפית , הכלכלית , האתנית והתרבותית, והן המרכז, הוא מפולג וחסר סולידריות, איננו נהנה מייצוג בשלטון, אינו מפעיל את כוחו הגדול כדי לשנות את המצב, ופגיע לצעדי "הפרד ומשול" מצד השלטון. "הציבור הבלתי מיוצג" מוסת באופן שיטתי כנגד סקטורים שונים בחברה וכן מופעלת עליו  מערכת של לחצים המעודדים תחרות אחד על חשבון השני. תקשורת ההמונים לצורותיה מפעילות  מערכות "הרדמה" היוצרות אסקפיזם מן המציאות (דוגמת "האח הגדול" ודומיו).  המציאות בישראל מאפשרת לשלטון להסיט את תשומת הלב של הרוב הדומם על ידי עלייתם של נושאים בטחוניים, כגון איראן.

  1. כוחות המאבקהמאבק החברתי בישראל כולל עשרות , ואולי מאות, תנועות וקבוצות מסורות הנאבקות על מגוון גדול של מטרות ויעדים, אבל טרם נוצרה תנועת-גג שבכוחה להתוות כיווני פעולה משותפים.  אחד המכשולים להיווצרות תנועה כזו הוא נטייה כמעט אידאולוגית להימנע מהקמת מוסדות ארגוניים ומנהיגות יציבה, העדר מודעות לכך שמאבק יעיל דורש בחלוקת תפקידים והתמחות, והקושי להסכים על מספר קטן של מטרות-על משותפות.
  2. כוחות נוספים

א. הקהל הרחב.  תנועת המחאה זכתה לתמיכה ציבורית רחבה, אבל זו לא ניתרגמה עדיין למחוייבות לפעולה מתמשכת. בין הסיבות:  העדר מנהיגות עקבית, העדר קווי פעולה ברורים,  העדר שפה משותפת עם אוכלוסיות מוחלשות, דימוי ציבורי ופוליטי מצומצם ("מעמד בינוני, שמאל מוסווה").

 ב. תנועות מאבק בחו"ל.  במדינות רבות מתנהלים מאבקים מקבילים לזה שבישראל. הקשר עם תנועות אלו הוא לפי שעה רופף.

 

4.  כיווני פעולה עיקרייםעל יסוד מטרות המאבק ועקרונותיו (סעיף 2) וניתוח שדה הכוחות (סעיף 3) , מוצעים שדות הפעולה וכיווני הפעולה הבאים, שכל אחד מהם נחוץ כשלעצמו, ואף אחד מהם לא יספיק כשלעצמו כדי להביא לשינוי.

א"לכבוש את שטח ההפקר":  חיבור מחודש של העם והכנסת.  הבאת כוחו של העם על הכנסת לידי ביטוי בהשפעה פעילה על  סדר היום הציבורי לבחירות, על  מצעי המפלגות והתנהלותן,  על ניהול מערכת הבחירות הקרובה ועל תוצאותיה, על התנהלות הכנסת לאחר הבחירות, על חקיקה ורגולציה בעתיד .   

ב.  "נגד ההפקרות ובעד שוויון ":  צמצום כוחה של "השיטה" ("הון –שלטון).  מאבק זה הוא מסכת רחבה הדורשת מאבק בלתי -אלים נרחב ומתוחכם, המשתמש בכלים שונים, ובהם שביתות, השבתות, חרמות, הוקעת אישים, הפעלת מוסדות הביקורת והמשפט ועוד .   

ג.  "נגד ההפקרה ובעד ערבות הדדית":  מאבקים משותפים וסולידריים חוצי-גבולות.

הצטרפות  למאבקיהן של  של קבוצות מקופחות מן הפריפריה הגיאוגרפית (עיירות פיתוח) , או המגדרית (אמהות חד הוריות, נשים), או האתנית (ערבים ישראליים), או התעסוקתית (עובדי קבלן) וכו'.  בסיסה הוא ההבנה שהמחיצות בין הקבוצות והמעמדות השונים הם אינטרס של ה"שיטה", והוא חלק מן ה"הפרד ומשול".  

א.            תנועת מאבק עממית רחבה.  תנועת-גג עממית המשלבת מאבקים   של תנועות וקבוצות שונות לכיוונים משותפים; המשלבת  של פלורליזם ושיתוף פעולה; החותרת לשינוי תודעה, לעוצמה ולהעצמה; הפועלת עם  מנהיגות עממית יעילה ובלתי –מקובעת; החותרת לשינוי תודעתי מעמיק; והנעזרת במוסדות קיימים וחדשים לשם יצירת תקשורת ישירה, מידע וידע לציבור, אימון לפעילים וכו'.

כיווני הפעולה הללו , כאמור, חייבים ללכת בד בבד.  לדוגמה, בלי להשיג כוח בכנסת קשה יהיה  להגיע לחקיקה חברתית בכנסת, להלחם בהון-שלטון על ידי לחץ על הרגולציה, להשפיע על חלוקה צודקת באמצעות התקציב וכו'.  מצד שני, כדי להגיע לכוח שישפיע על הבחירות לכנסת יש הכרח שהתנועה תצבור כוח על ידי מאבק סולידרי עם ציבורים מוחלשים שעד כה אינם מזדהים עם התנועה.   ארבעת הכיוונים המתוארים הם איפה כמו ארבעה גלגלים ש/ל כלי רכב אחד, שכל אחד מהם נחוץ, וכל אחד זקוק לשלושת האחרים.

נפרט עתה את ארבעת הכיוונים אחד לאחד.

א.      "לשוב אל  שטח ההפקר":  חיבור מחודש של העם והכנסת.  הבאת כוחו של העם על הכנסת לידי ביטוי בהשפעה פעילה על  סדר היום הציבורי לבחירות, על  מצעי המפלגות והתנהלותן,  על ניהול מערכת הבחירות הקרובה ועל תוצאותיה, על התנהלות הכנסת לאחר הבחירות, על חקיקה ורגולציה בעתיד , כגון חוק ההסדרים, ובעיקר על תקציב המדינה. מימוש הכיוון הזה יכוון לשני תאריכי יעד:  הראשון הוא זמן הכנת תקציב המדינה והדיונים אודותיו בכנסת, והשני הוא הבחירות הקרובות.  כל אחד מאלו מחייב מערכה ציבורית נמרצת.

עיקרי הפעולות יהיו:

  • תקציב 2013. מומחי ספיבק-יונה ינתחו את התקציב , כולל חוק ההסדרים, ויחשפו את כשליו החברתיים ואת מה שחסר בו.  מידע זה יעמוד לרשות התנועה, שתפעיל מאבק נמרץ סמוך לאישור התקציב.  בין היתר יכלול המאבק פגישות אישיות וסיעתיות עם המפלגות והחכי"ם כדי להלחם על סעיפים מרכזיים ועל שינוי חוק ההסדרים.
  • שינוי תודעה בציבור אודות השתתפות בעולם הפוליטי.  "הצבעה "  תהפוך ל"כלי מאבק על הצדק החברתי",  "התפקדות"-ל"נטילת גורלנו בידינו", והשתתפות פעילה בעולם הפוליטי- כ"מנהיגות חברתית".
  • התפקדות נרחבת למפלגות .  ההתפקדות תהיה מצפונית ולא צינית, ומטרתה להשפיע על רשימת המועמדים לכנסת ועל מידת ה'חברתיות' שלהם.  התנועה תעודד את חבריה לצעד זה כצעד אסטרטגי מרכזי, ותתבסס על תנועות קיימות דוגמת 'מתפקדים' כבסיס ארגוני ומעשי.  התפקדות המונית תמנע שחיקה והיבלעות במבנה הקיים,ותאפשר השפעה ניכרת.
  • שת"פ עם גופים לא-מפלגתיים ,כגון התנועה הליברלית החדש כנסת פתוחה ועוד, כמקורות מידע מחד וכגורמים חוצי-מפלגות מאידך.
  • השפעה על השיח במפלגות.  המתפקדים יתבעו מהמפלגות קיום מעגלי שיח, הצגת עמדה בהירה ביחס לסוגיות החברתיות, התחייבות לפעולה בעתיד,.
  • "תו תקן"  התנועה תשתמש ב'תו התקן' של "המשמר החברתי" בציבור כדי לשבח או לגנות את המפלגות והחכי"ם שאינם מתעניינים בסוגיות המעניינות אותנו.  "רשימות הקלון" לא יהיו על פי ההשקפה הפוליטית של המועמדים או על פי הצהרותיהם אלא על פי עמדתם החברתית בפועל.
  • "אמנה חברתית" עם חכי"ם ומפלגות . תנועת ההתפקדות תעודד את המפלגות להסכים על מאבק בשחיתות , כגון דילים של בחירות ועבודת לוביסטים.
  • אירוח אירועי הבחירות במרחבים הציבוריים של התנועה, ודיאלוג נוקב על סוגיות חברתיות.  שליטת מתווה הקיץ במרחב הציבורי תאלץ את המפלגות לפגוש את התנועה ואף להתעמת איתה, ותמנע שיח-בחירות חלול ומנותק.
  • תנועה-שמחוץ-למפלגה  או "מפלגת המחאה".  זוהי סוגיה שנויה במחלוקת , שיש בה פנים לכאן ולכאן.  יש מקום לפעולה משולבת של מפלגה ושל תנועה שמחוץ למפלגות, כשהנושאים משותפים והיוזמות הם משותפים. מפלגת מחאה, אם תוקם, חשוב שתהיה מנותקת משיוך "שמאל-ימין" על מנת שתוכל לשבת במס' סוגים של קואליציות ולשמש לשון מאזניים.
  • ·         הקמת אתר לספירת מתפקדים בזמן אמיתי.
  • ·         קלפי נסיונית ב4.9.12 כניסוי וכתאריך יעד לגיוס פעילים
  • ·         הקמת ממשלת צללים שתלווה את תהליך ההתכוננות לבחירות.
  • ·         כיוון הפעולה הזה עונה על מטרות  המאבק לעיל:  החזרת נבחרי הציבור לשרת את הציבור, שימוש בחקיקה ובתקציב לצמצום פערים , לשינוי השיטה הכלכלית, שינוי סדר העדיפויות הכלכלי והחברתי, הדגשת המוחלשים והסביבה, השפעה על שדה התעסוקה וכו'.

ב.      "נגד ההפקרות ובעד שוויון ":  צמצום כוחה של "השיטה" ("הון –שלטון).  מאבק זה הוא מסכת רחבה הדורשת מאבק בלתי -אלים נרחב ומתוחכם, המשתמש בכלים שונים, ובהם שביתות, השבתות, חרמות, הוקעת אישים, הפעלת מוסדות הביקורת והמשפט ועוד .   

  • חשיפה של דילים ושחיתויות:   התבססות על נתוני מודיעין ומחקר של "המשמר החברתי", מבקר המדינה, התנועה לאיכות השלטון , "עובדה", העיתונות הכלכלית כגון "דה מרקר"; הסדנא לידע ציבורי, קבוצת כנסת פתוחה, תחקירים עצמאיים כגון הסרט על 'שיטת השקשוקה'.  החשיפה היא של כל הצדדים המעורבים, בדגש על יחסי הגומלין שביניהם. דוגמה לחשיפה כזו היא חשיפת החבורה של "פורום ראשי המשק". הם בעצם קבוצה של בכירים בחברות ותאגידי ענק שמינו את עצמם "לראשי המשק". הם מתכנסים ודנים בנושאים מהותיים ומעבירים לאנשי השלטון מקורביהם את המלצותיהם כיצד לנהוג מבחינת החלטות ממשלה וכנסת.
  • עידוד דיווח גלוי ואנונימי של אנשים המכירים את "השיטה" מבפנים על מעשי שחיתות, ושינוי הדימוי של דיווח כזה מ"הלשנה" ל"אחריות חברתית אמיצה";
  • הפצת המידע בציבור ברשתות עצמאיות, כולל טלביזיה.
  • הפעלת חברי הכנסת להעלאת שאילתות ונושאים לדיון הכנסת.
  • הוקעה ציבורית של השחיתות על כל שותפיה:  בעת ובעונה אחת- משמרות מחאה בפני משרדי ההון והרגולטורים, שביתות שבת במשרדים ובעיריות , תלונות למבקר המדינה.
  • צעדי ענישה מעשיים וסמליים:  משיכה המונית של סכומי כסף קטנים מן הבנקים כאזהרה מצד הציבור, והעברתם לבנקים כגון בנק ירושלים;  שביתות שבת לפני בתיהם של רגולטורים שעברו לשירות ההון; מניעת עבודה של מוסדות נבחרים כגון משרדי חברות עובדי קבלן על ידי סתימתם באנשים וכו'.
  • חשיפה  וגינוי של חברי כנסת ואישי ציבור התומכים בריכוזיות. (כגון מדד המשמר החברתי).
  • השבתות סמליות ומעשיות כנגד ניצול עובדים–בשיתוף פעולה עם ההסתדרות  וגופי עובדים אחרים.
  • פעולה משותפת עם ארגוני עובדים.

כיוון עבודה זה מממש את המטרות שמנינו:  צמצום פערים, שינוי עיקרי השיטה הכלכלית, צמצום יוקר המחייה (הנובע מהון-שלטוון), פיקוח ממשלתי, חתירה לתעסוקה מלאה והוגנת. החזרת משאבים לקופת הציבור לצורך חלוקה ראויה יותר,.  הוא נובע מניתוח הכוחות, המראה שיחסי הון-שלטון הם מוקד כוח מרכזי הגורם להפנייה בלתי ראויה של משאבים לידים אינטרסנטיות, ועוקף את התכליך הדמוקרטי השקוף.

ג.             "נגד ההפקרה ובעד ערבות הדדית":  מאבקים משותפים וסולידריים חוצי-גבולות..

יבנה בסיס עממי רחב של מאבקים על ידי הצטרפות  יזומה למאבקיהן  של קבוצות מקופחות מן הפריפריה הגיאוגרפית (עיירות פיתוח) , או המגדרית (אמהות חד הוריות, נשים), או האתנית (ערבים ישראליים), או התעסוקתית (עובדי קבלן) וכו'.  בסיסה הוא ההבנה שהמחיצות בין הקבוצות והמעמדות השונים הם אינטרס של ה"שיטה", והוא חלק מן ה"הפרד ומשול". ההצטרפות למאבקים מבוססת על שיתוף פעולה מבלי לבנות "סולם של מסכנות".   צריך יהיה  ללמוד את המכשולים בשיתופי פעולה כאלו,  ולהשקיע מאמץ בניטרול אי האימון הטבעי וביצירת שפה משותפת .  לשם כך חיוני להתבסס על עבודתם של ארגוני פעולה  שכבר מקיימים פעולות כאלו בהצלחה ובגובה העיניים כגון הקואליציה לסיוע לעובדי קבלן, תנועות כגון "עיר לכולנו", "רבנים למען זכויות אדם" וכו', שצברו ניסיון רב בפעולה משותפת.  יש ללמוד גם מן הידע הכתוב שנצבר בארץ ובעולם.  הצטרפות קבוצות מאבק נוספות תאפשר העצמת המאבקים, ולימוד מניסיון הפעילים.

  • הצטרפות ישירה למאבקים לזכויות עובדי קבלן, קשישים חולים, ניצולי שואה , אמהות חד הוריות , מחוסרי דיור וכדומה.  המאבקים העיקריים יהיו:  דיור ותעסוקה.
  • פרוייקט "השכונה הלבנה" יום עד שבוע יוזמה. מגיעים לשכונה בפריפרייה, צובעים בלבן חומות, מנקים, מציעים תיקוני חשמל קטנים בבתי השכונה,בחינם. בדיקת תקינות מוני גז, ודרישה להחלפתם בשכונות מצוקה; הקמת מרכז ספורט מאולתר. בעזרת עמותת מפעלות. ופעילי צדק חברתי.
  • לצורך זה יש חשיבות למיפוי של מאמצים קיימים, על ידי גופים כגון UTI ואתר "השדירה".
  • מאבקים כאלו הם בדרך כלל משולבים, וכוללים היבט פרלמנטרי, משפטי, כלכלי וחברתי.
  • בנוסף לאלו, ניתן לסייע באופן  ישיר,  סיוע בטיפול בילדים; רשויות הרווחה;  יעוץ וייצוג   פסיכולוגי, משפטי, יעוץ כלכלי.
  • הקמה של מוסדות אלטרנטיביים כגון קואופרטיבים, התאגדויות צרכנים וכו'.

הכיוון הזה תואם את המטרות שמנינו:  עדיפות ברורה לפריפריה החברתית והגאוגרפית, עדיפות לצרכיהן של אוכלוסיות מוחלשות, תקצוב ראוי ומספק לצורכי היסוד של האזרח.  הוא נובע מן הניתוח המראה כי האוכלוסיות המוחלשות, כמו המעמד הבינוני, אינם שולטים במוקדי הכוח וכי יש צורך בהעצמה כדי להפוך לכוח משמעותי בשדה הכוחות.

ד.      תנועת מאבק עממית רחבה.  תנועת-גג עממית המשלבת מאבקים   של תנועות וקבוצות שונות לכיוונים משותפים; המשלבת  של פלורליזם ושיתוף פעולה; החוברת לכוחות הקיימים ולמנהיגות הותיקות;החותרת לשינוי תודעה, לעוצמה ולהעצמה; הפועלת עם  מנהיגות עממית יעילה ובלתי –מקובעת; החותרת לשינוי תודעתי מעמיק; והנעזרת במוסדות קיימים וחדשים לשם יצירת תקשורת ישירה, מידע וידע לציבור, אימון לפעילים וכו'.  מאפייניה יהיו:  

  • תנועה עממית שמחוץ למפלגות, שתכלול  כחצי מיליון  תומכים, ובהם  כחמשת אלפים פעילים לאורך זמן.
  • התארגנות ללא ארגון, מאפשרת ייחודיות ועם זאת מאוחדת
  • יוצאת אל הציבור בכלי הידברות, מעגלי שיח, מגייסת עניין ומחויבות במעגלי דיון, יוזמת חבירה אל המודרים והמוחלשים.
  • אינה נוקטת עמדה של "שמאל" או "ימין", אלא נאבקת בתופעות חוצות-מפלגות, כגון אי שקיפות , עוולות הדיור וכו'.
  • פועלת במקביל ובתיאום עם מפלגה או מפלגות שעניינן   צדק חברתי
  • לא "ממציאה את הגלגל" אלא מבססת פעולה חדשה על ארגונים קיימים ועל נסיונם.
  • אינה זקוקה לקונצנזוס ופועלת בנחישות גם בתוך חילוקי דעות  .
  • עם גרעיני פעולה מקומיים/ תחומיים/  מתמשכים 'על הקרקע'
  • נאבקת על מטרות –על משותפות , תוך השארת חופש פעולה נרחב לתנועות השונות
  • פועלת על בסיס דמוקרטי , המשלבת בין "חכמת ההמונים " ויתרונות הרשת, לבין היעילות שמקנים צוותי -עבודה ובעלי תפקידים הנושאים באחריות, ודואגת למניעת קיבעון של תפקידים ושל דרכי עבודה.  ההנהגה יכולה להתחלף ועם זאת לשמר כיוון ברור והמשכי.
  • משלבת התגייסות וסיוע למאבקים מקומיים /נושאיים לקבוצות מוחלשות, בלא אפלייה
  • שולטת במידע מקצועי, עצמאי  ומקיף בתחומי עיסוקה, כמשקל נגד למידע של היריבים. המידע מתבסס על גופים כגון ספיבק-יונה, "המשמר החברתי " בכנסת ובעיריות, "התנועה לאיכות השלטון", האגודה לזכויות האזרח וגופים נוספים.
  • בעלת זיקה לארגונים אחרים של החברה האזרחית כגון התנועה לאיכות השלטון,לזכויות האזרח וכו'.
  • מפעילה מערכת מודיעין עמוקת שורשים ומשתמשת בה לניהול מאבקים
  • מייצגת את האינטרסים של הציבור השקט ושל קבוצות מוחלשות בפני מוסדות השלטון והחוק
  • בעלת נציגויות כנציגי ציבור במוסדות השלטון, הרגולציה והמינהל הציבורי
  • מפעילה בית ספר נודד הכולל ידע בתחומי הכלכלה והחברה, ובניהול מאבקים, היוזם יציאה החוצה אל הציבור. .
  • בעלת מעמד במערכת החינוך, ועוסקת בחינוך לצדק חברתי?
  • מפעילה  ערוצי תקשורת בלתי תלויים , עיתון מודפס , ערוץ טלויזיה ורדיו, ורשת אינטרנטית עדכנית
  • בעלת קשר לארגוני מאבק בעולם.
  • מייצרת שינוי תודעה מעמיק על ידי שפה של עוצמה ולא של כוח , נטרול הצד ההרסני של האגו האישי והקבוצתי, מקנה ראייה אחרת של הארגון והמנהיגות, מכשירה מורים, מקנה תקווה ואופק.
  • חותרת להתקבל אצל שכבות נרחבות בעם, אבל מבלי להתכחש לעמדה נחרצת כנגד כוחות הלוחמים כנגד הדמוקרטיה.

נספח מס' 1:  דוגמה למאבק בלתי אלים ממוקד:  משכורות -עתק של מנהלי הבנקים  

להלן דוגמה של מאבק ממוקד המשתמש בכלים מוכרים למאבק בלתי אלים.  שיקולים לבחירת צעד ראשון  במערכה ציבורית הם:  א.  צעד סמלי שמייצג את עוולות המערכת כולה.  ב. בגלל היותו מרגיז, הוא יוכל לעורר הסכמה רחבה. ג.  מאפשר הפעלה של  כלי מאבק שמעבר להפגנות,  ומרחיב את קשת האפשרויות שלנו. ד. הפעולה    כנגד ההון ובו בזמן כנגד השלטון היא דוגמית לרוחב היריעה של המאבק. אחרי צעד ראשון זה יבואו צעדים אחרים באופן מתפתח, שלפי שעה טרם תוכננו.

  • מודיעין:  יצירת מצע נתונים על משכורות ביחס לביצועי הבנק, משכורות של מנהלים מקבילים בעולם, אופציות והטבות אחרות
  • זיהוי אחראים להשתתפות השלטון באישור המשכורות:  בנק ישראל, המפקח על הבנקים, דירקטורים,
  • בעלי תפקידים כגון מפקחים על הבנקים שהפכו להיות מנכל"י בנקים, או פקידי רגולציה שהפכו לדירקטורים.
  • השוואה בין המשכורות הגבוהות לבין משכורות העובדים
  • נתונים על פיטורי עובדים בשנים האחרונות.
  • מצע הנתונים יוכן בשיתוף עם התנועה לאיכות השלטון, עתונים כלכליים, "מי שהיו" ומכירים את השיטה מבפנים (עיין אלדד יניב) , ויפורסם בכל הבמות. יודגש מקומם של הבנקים ביוקר המחיה וב"שיטה".
  • הוקעה ציבורית –אישית ושמית של האחראים שנתגלו לעיל, תוך שימוש נרחב בגימיקים כגון קלפים של "חבורת הזבל" וכו'.
  • משמרות מחאה לפני הנהלות הבנקים, ובמקביל בפני המפקח על הבנקים וגופים אחרים.
  • מצור על סניפים  ושיחות עם לקוחות ועם העובדים על ההפקרות.
  • הפעלת חברי הכנסת להעלאת שאילתות בכנסת
  • הפעלת המשמר החברתי לעסוק בשאלות אלו בכנסת
  • צעדים סמליים להבעת שאט נפש: אלפי מכתבים למנהלי הבנקים, שכל אחד מכיל 10  אגורות כתרומה להשלמת הכנסה.
  • משיכה המונית של סכומי כסף קטנים,(100 ₪) כאיתות לבאות.
  • פגישה עם מנהלי הבנקים , הדירקטורים והרגולטורים  לשם הבעת עמדה והצגת דרכי המאבק

[2] "חזון, עקרונות ודרישות".  ריכוז ניירות העבודה ומסקנות ועדות המומחים של צוותי ספיבק –יונה. כתבה וערכה:  אסתי סגל, אפריל  2012


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s