צבי להב – מאמר על יחסי מטפל מטופל במסגרת פסיכותרפיה בהשראה בודהיסטית

צבי להב, ממרחב הסיוע של פסיכו-דהרמה, פסיכולוג קליני, כתב מאמר ברבעון האינטרנט החדש – "פסיכולוגיה ממזרח – וממערב", בנושא של יחסי מטפל מטופל במסגרת פסיכותרפיה בהשראה בודהיסטית.

הצגת השאלה

אחת המטופלות שלי הגיעה יום אחד לפגישה שלה ביום גשום במיוחד, בשעה חמש אחר הצהריים, כשהיא נראית מותשת ועצבנית. היא סיפרה שמישהו התנגש ברכבה בבוקר, והיא היתה צריכה לקחת את הרכב למוסך, ולבטל את כל התוכניות הקודמות שלה.  אחר כך היא גילתה ששכחה את הארנק שלה בבית, והיה עליה לחזור הביתה באוטובוס, ומשם לחזור שוב למוסך. מהמוסך היא כבר היתה צריכה לרוץ לפגישה איתי, וכך הלך לה כל היום, והיא לא הספיקה  לאכול שום דבר מהבוקר, והיא עייפה, ומרוגזת ורעבה, ושואלת את עצמה אם בכלל יש טעם בפגישה שלנו, במצב כזה.

מה הייתם עושים במקומי? מה מטפל טוב אמור לעשות? להקשיב ולהיות אמפתי? להציע לה את הפרשנות שאולי היא שואלת את עצמה אם הטיפול באמת יכול לספק את הרעב הפנימי שלה? לדבר על הצורך שלה באמא טובה שאליה באים להתנחם מקשיי החיים? אולי לומר שזה מה שהיקום זימן לה היום, אז אין לנו ברירה אלא להיות עם זה ולראות לאן זה לוקח אותנו? אולי פשוט לחכות בסבלנות שהיא תגמור לפרוק את התסכול שלה ותחזור לנושאים ה"יותר" חשובים שמעסיקים אותה? ואולי הייתם מבקשים לרגע את סליחתה, הולכים למטבח הצמוד לקליניקה ומוזגים לה קערת מרק?

אם חונכתם על ברכי הטיפול הדינמי, סביר להניח שלא הייתם בוחרים באפשרות האחרונה, אף שכך הייתם נוהגים בכל אדם אחר שהיה מגיע אליכם במצבה. כמטפלים דינמיים לא הייתם מוזגים לה מרק, כי ברור לכם שטיפול אינו סיפוק צרכים, וחשוב לשמור בו על גבולות המקנים לו את המקום המיוחד שלו. בטיפול דינמי מדברים על הדברים שרוצים לעשות, אבל לא עושים אותם, וזה מה שהופך את המרחב הטיפולי למרחב בטוח ומאפשר. אבל מה קורה כאשר אתם מטפלים עם אוריינטציה בודהיסטית? מה קורה כאשר אתם מטפלים היוצאים מתוך גישה המנסה להתנער מכל תווית שמגבילה ומצמצמת את אפשרויות השיח וההוויה הפתוחות בין שני בני אדם?

אם אתם מטפלים כאלה, שלעתים אפילו הגדרתם כמטפלים נתפסת בעיניהם כהגדרה מגבילה ויוצרת סבל, אזי ברור שאינכם יכולים להיעזר בשום חוק ידוע מראש בדבר סביבת הטיפול (setting) והגבולות ה"נכונים" בסיטואציה הטיפולית, ובכל מקרה תצטרכו להחליט לגופו של עניין, ומה שיהיה נכון למטופלת אחת לא בהכרח יהיה נכון למטופלת אחרת. ובכל זאת, מה יהיו השיקולים שינחו אתכם? האם ניתן לומר משהו כללי על משמעות הקשר מטפל-מטופל במסגרת טיפול המושפע מהגישה הבודהיסטית?

להמשך המאמר

פוסט זה פורסם בקטגוריה פסיכולוגיה בודהיסטית, צבי להב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s