מה נדרש כדי לנהל מאבק בלתי אלים אפקטיבי? נחי אלון

האירועים האחרונים בישראל מראים שבניגוד לנקודת המבט הצינית הרווחת, ישראלים מוכנים ואף מסוגלים לפעול בסולידריות במסגרת מאבק חברתי ופוליטי המתנגד לחוסר צדק משווע. נראה שרמת הכאב והכעס עלה מעל לקו האדום של הפסיביות; אנשים מתחילים להאמין בכוחם להיאבק ביעילות ואינם חוששים מההשלכות.

עם זאת, משטרים מיומנים ביותר בהכשלת מאבקים כאלה בכך שהם יוצרים מראית עין של שינוי. הבה נלמד מהניסיון של מאבקים לא אלימים מכל העולם, נראה איך משטרים ניסו להכשיל מאבקים כאלה ומהם אמצעי הנגד החיוניים. מ

שטרים נוטים לדבוק במדיניות היסוד שלהם. כשהם עומדים מול מאבקים פופולאריים, הם שואפים באופן ישיר או עקיף, להפחית את כוחם של היריבים בעיקר על ידי הפחדות ופיתויים. בתחילה הם מנסים להרוויח זמן על ידי ריכוך זעם הציבור הנאבק: על ידי קבלתם, הצדקתם, הזמנת מנהיגי המאבק לאחד כוחות ותוך הצהרה שמאז ומעולם רצו להתמודד עם הבעיות שבגינם נוצר הסכסוך. בהמשך, הם נוהגים להציע רפורמות קוסמטיות. אם מהלך זה נכשל, הם מנסים להתיש את היריב באמצעות תמרונים גוררי זמן כמו ועדות מומחים מלומדים. כשאלה לא עובדים, הם מנסים להפחיד את היריבים בהטלת סנקציות ממשלתיות כמו אלימות, מעצרים, משפטים, פיטורים ועוד. במקביל, הם לעיתים קרובות מנסים את הטקטיקה הקלאסית של 'הפרד ומשול' שמכוונת לבקע סולידאריות ולהשיג פיצול כוחות. פיצול ושלטון מושגים על ידי פיתויים או הצעת שוחד, בהיחבא או בגלוי, לחלק מהמנהיגים והענשת אחרים.

לצורך תהליכים אלו השלטון יכול להשתמש במכלול הכוחות העומדים לרשותו במישור המדיני ,בפרלמנט, בכלכלה, במשטרה, במערכת המשפט, באמצעי התקשורת וכו'. רק אחרי שכל הניסיונות האלה נכשלים, המשטר מתחיל במשא ומתן רציני. אבל אפילו אז, מאבק מצליח יכול להפוך להסכם כושל בגלל כוחו העדיף של השלטון בניהול משא ומתן: מצד אחד, תכופות חסרים הנאבקים כישורי כישורי משא ומתן של מנהיגי המאבק ומצד שני, משטרים שולטים בבירוקרטיה לכל רמותיה הסמויה בעזרת מידע, הכרת התהליכים ומשחקי הכוח ושליטה במשאבים. כך יש להם היכולת להערים על היריב המותש ואף המפולג ("הפרד ומשול"!) ולדחוף אותו לחתום על הסכם פושר.

מה נדרש כדי להילחם באמצעי הכוח של משטרים?

1. בניית כוח: מאבקים מצליחים לא משום שהם צודקים אלא בגלל שצברו עוצמה. עוצמה דורשת, בנוסף לכיסוי תקשורתי והתייצבות להפגנות, גם רמה גבוהה של תקשורת פנימית, ארגון, לוגיסטיקה, תמיכה טובה של התקשורת, גיבוי פרלמנטרי, מימון נרחב, יכולת למאבק משפטי, וכמובן מנהיגות שיש בה בסיס הסכמה משותף .

2. אורך נשימה וכוח סבל – מאבק ציבורי לעיתים רחוקות מצליח בצעד הראשון. מאבק הוא לא ריצה למרחקים קצרים אלא מרתון, והכרחי שהכוחות הפועלים לא יתעייפו בטרם עת. מאבקים רבים אבדו מפני שלא התכוננו לטווח הארוך ולא חילקו את כוחותיהם בתבונה. מאבקים נוטים להשתתק דווקא לאחר שהגיעו להצלחות ראשוניות ("גמרנו את הכוח, עכשיו מגיע לנו לנוח" ) ומאפשרים בכך ליריב להתאושש, או לאחר כשלונות ראשונים ("זה לא ילך"). כאשר היריב מפעיל אלימות יהיו בין הנאבקים כאלו שיפרשו זאת כעדות לכך שהרחיקו לכת, וייטו לפרוש, בעוד שבפועל אלימות היריב מעידה דווקא על חולשתו ועל כך שהוא מאויים על ידי המאבק.

3. מאבקים שונים, מטרת- על דומה – המאבקים השונים לא חייבים בהכרח להתאחד; אפשר להניח להם להיות כמו יובלים שונים של נהר גדול יותר שזורמים כל אחד באופן עצמאי ועם זאת כולם מגיעים לים הגדול. קבוצות יכולות להיאבק על המטרות המיוחדות להם ועדיין ליצור חזון משותף, אפילו על בסיס אד-הוק, שמאפשר שיתוף פעולה ותמיכה הדדית .

4. סולידריות בין המאבקים השונים – סולידריות היא כוח. בלעדיה לא יגיעו זרועות הנהר לים אלא יסתמו בחולות., נזכור את המשל האומר שאפשר לשבור כל ענף כשהוא לעצמו, אך קשה מאד' לשבור כמה ענפים כשהם מאוגדים בצרור.

5. מטרות ספציפיות – בלא לתרגם את מטרות המאבק ברמה הקונקרטית , הן ישארו כמשאלות לב בלבד. אם נלחמים על "צדק חברתי" חייבים להגדיר מהם השינויים הספציפיים שאם יתרחשו קדמנו את הצדק

6. אי -אלימות – אלימות מספקת צידוק למשטר להשתמש באלימות -נגד, תחום שבו משטרים יעילים יותר מן הנאבקים. אלימות מצידנו משחקת לידי השלטון בכך שהיא גורמת להצגת המאבק שלנו כחסר בסיס מוסרי .

7. מנהיגות ואסטרטגיה הם נדבכים קריטיים כדי להתמודד עם הכוחות המתנגדים למאבק. בלעדיהם, משטרים מאורגנים ומיומנים באסטרטגיה וטקטיקה, עשירים ומניפולטיביים, עשויים להמשיך במדיניות הלא -צודקת באין מפריע.

8. כלים במאבק: ישנם ארבע קבוצות של אמצעים רבי עוצמה במאבקים בלתי אלימים:

א. מחאה ושכנוע. אלו הם אמצעים לשינוי תודעה ועמדות. והבולטים בהם הם הפגנות, ועידות, שולחנות עגולים, עצומות, הרצאות וכו'. כל עוד אינם מקבלים גיבוי מן הצורות הפעילות יותר שיפורטו להלן, כוחם אינו גדול.

ב. מניעת שיתוף פעולה. השלטון יכול לפעול באין מפריע כל עוד אנו מסכימים בשתיקה למעשיו. כאשר אנו מסרבים להמשיך בכך, כוחו מתערער. אמצעים קלאסיים בתחום זה הם השביתה, חרמות לסוגיהם כגון חרם צרכנים, התפטרויות המוניות וכו'.

ג. שיבוש מהלכי היריב. צעדים פעילים לשיבוש מעשי השלטון, כגון מאסרים המוניים מרצון הסותמים את בתי הסוהר, סתימת ערוצי דואר אלקטרוני, מניעת מעבר של כלי רכב של כוחות בטחון, סתימת בתי המשפט וכו'.

ד. "חיזוקים חיוביים": צעדים המעודדים פעולות 'חיוביות' של השלטון או של אנשים בו, מתן פרסים ציבוריים וכו'. ה. לא רק 'נגד' אלא גם 'בעד'. הצגת פעילה של צעדי תיקון , תכניות אלטרנטיביות וקוי פעולה נדרשים.

אודות orasetter

מרצה. יועצת. מנהלת. אמא. סבתא. אישה. מציירת. מצלמת. כותבת. חולמת.
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאבקים בלתי אלימים, נחי אלון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על מה נדרש כדי לנהל מאבק בלתי אלים אפקטיבי? נחי אלון

  1. ponetium הגיב:

    מהבלוג שלך אל עיניי תומכי ומנהיגי המחאה.
    🙂
    סיכום יאה ונאה.

  2. אורי צורף הגיב:

    הכל נכון, הגיוני ומוסרי.
    דבר אחד אינו מובן לי,
    האם אתה יוצא מהנחה שהשלטון תמיד מתנגד לשינויים חברתיים ולצדק חברתי?
    מדוע?
    אנחנו כל שנתיים שלש מחליפים כאן ממשלה. חברי הממשלה אינם אוליגרכים
    העושים לביתם על חשבוננו. לכולם יש או ילדים קטנים וגם הם בקושי גומרים את החודש
    או ילדים בוגרים שחוווים את אותם קשיים של המעמד בינוני.
    הם ברובם המכריע שרתו בצבא, ונאבקים כמו כל אדם בכל תחום ותחום.
    נכון, יש גם שחיתות אבל לא על החריגות הללו יוצאים למאבק החברתי.

    על כן, חסר במאמר שלך ציון האפשרות שמחאה, מאבק חברתי, יגרום פשוט לשינוי אמיתי, שהשלטון יתחבר אליו.
    יש משהוא בהנחת היסוד שאנחנו הטובים, המוסריים, ההגונים – ובשלטון יושבים הרעים, גסי הלב וכד'
    שנובע לא מהעובדות אלא מהמבנה הנפשי של המוחה, מתפיסת עולמו – שהסמכות יש בה אטימות לב
    מעצם בריאתה.
    אני חושב שזו טעות לא רק עובדתית אלא טעות מוסרית וקונציפטואלית.

    בברכה

    אורי

    • נחי אלון הגיב:

      לאורי שלום ותודה על ההערות. תגובה קצרה:
      1.הרשימה עוסקת ב'משטרים' באופן כללי, לאו דווקא במשטר בארץ, ומכאן הדיבור הכוללני.
      2. הקושי לשנות את הסדר הקיים איננו נובע מרוע או מאטימות של שלטון, וגם אינו מאבק של 'טובים נגד רעים' אלא משום שלכל שלטון יש סדר -יום ועדיפויות שהוא מנסה לממש, חלקם מתוך אידאולוגיה וחלקם מתוך תגובה לשדה כוחות מורכב. כל מהפכה מנסה לשנות את סדר היום של השלטון, ולהביא אותו לפעול אחרת מן האידאולוגיה שלו, ותוך שינוי שדה הכוחות, דהיינו לשנות את ערכיו המרכזיים. משטרים אינם נענים למחאות לא משום שחסר להם ידע על 'רחשי לב הציבור': יש להם כל הידע. הם אינם נענים משום ש: א. לעתים התביעות מנוגדות לאידאולוגיה של המשטר (במקרה שלנו, תביעות 'סוציאליסטיות' ממשטר ניאו -ליברלי מובהק). ב. התביעות מחייבות שינוי בסדרי עדיפויות שהם נשמת אפו של המשטר. ג. בשדה הכוחות בו פועל השלטון ישנם כוחות כלכליים , ציבוריים ואידאולוגיים גדולים מאד החותרים לשימור הסדר הקיים או להקצינו בכיוון שאינו תואם את התביעות העממיות. אין שום סיכוי לתביעות הציבור הנאבק לגבור על העוצמה של הכוחות הקיימים החותרים להמשך הסדר הקיים אם לא יבנה עוצמה חדשה. לכן שומה על כל מאבק לצבור כוח, משום שללא כוח לא יהיה שינוי, גם כאשר השלטון הוא פטריוטי, שוחר טוב ופתוח.
      מבחינתי הניתוח אינו של 'מי הטובים ומי הרעים' כי אם ניתוח קר של שדה כוחות, והוא נכון באותה מידה למנהיגים רעים וטובים, וגם למהפכות רעות וטובות: לא הצדק מנצח כי אם העוצמה. רצונך לשנות–בנה עוצמה.
      בתודה, נחי

  3. Or-ly Barlev הגיב:

    מדויק להפליא. תודה.

  4. סשה הגיב:

    אם מדברים על משטרים באופן כללי, הייתי רוצה לדבר על אירן וישראל. מתנהל פה מאבק בין שני כוחות גדולים שמזכיר את המלחמה הקרה בגרסה מיניאטורית. מירוץ חימוש של אירן לגרעין שכולל איומים למחות אותנו מעל פני האדמה – המשטר האירני פועל באלימות. לישראל אין דרך פעולה אחרת מפעולת נגד שכוללת גם אלימות : הרתעה,איומים,קריאה לסנקציות נגד אירן או לתקיפה צבאית – אנחנו פועלים גם באלימות, אך האלימות שלנו נובעת מתוך צורך בסיסי של כל אדם : תחושת ביטחון וביטחון ממשי. אנחנו פועלים באלימות שהיא לגיטימית. תאר לך שכל עם ישראל היה צועד לעבר עזה בידיים שמוטות,כשפנינו לשלום עם הפלסטינאים. האם הפלסטינאים היו נדהמים מפעולה זו ונוהגים באופן דומה ויוצאים אלינו פשוט כדיי לדבר על הדברים ולפתור הכל ללא אלימות ? צר לי, אך כולנו היינו נורים ע"י החמאס.

    יש משפט יפה של אחד מראש המוסד לשעבר אם אינני טועה : " אם הערבים במזרח התיכון יזנחו את המלחמה,יהיה שלום במזרח התיכון, אם ישראל תזנח את המלחמה – ישראל תמחה מעל פני האדמה. "

    השאלה שלי היא איך אתה מנהל מאבק בלתי אלים נגד כוח חשוך ? אנחנו צריכים להיות "ריקים" כשאנחנו באים לדבר עם אויבינו. אך האם הריקות שלנו מספיקה כדיי לרוקן את המלאות שלהם כלפינו ?

  5. nahialon הגיב:

    לסשה שלום
    תודה על השאלה. אגיב בכמה נקודות:
    1. אני חושש שהדרך בה אני מבין את המאבק הבלתי אלים שונה משלך: בעיניך מאבק בלתי אלים פירושו "לצעוד לעבר עזה בידיים שמוטות,כשפנינו לשלום" כדי " לדבר על הדברים ולפתור הכל ללא אלימות". זוהי הבנה רווחת אבל שגויה: מאבק בלתי אלים איננו מחפש שלום ואף איננו שואף "לדבר על הכל". הוא שואף לצמצם את כוחו של היריב ולצבור כוח מספיק כדי לשנות את מצב הדברים הנוכחי. הידברות בלי בסיס-כוח אינה יעילה, ולעתים היא מזיקה.
    2. . המאמר שכתבתי עוסק במאבק חברתי ופוליטי בתוך מדינה, מנקודת מבטו של ציבור שמתקומם על עוול. לא עסקתי כאן במאבקים בינלאומיים.
    3. אני מסכים אתך שלא תמיד נכון "לנהל מאבק בלתי -אלים נגד כוח חשוך" . לעתים חייבת מדינה לאחוז בנשק. אבל מומלץ שתעשה זאת רק לאחר שמיצתה את הכלים שאינם אלימים (שהמכלול שלהם קרוי דיפלומטיה) , וכשברור לכל שאין ברירה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s