דהרמה בטיול: האם זה אפשרי? מאת נחי אלון

לא מזמן חזרנו, אסתר ואני, מטיול של שישה חדשים באמריקה הלטינית.  מראש החלטנו שמחצית מזמננו נבלה לא בהתרוצצות כי אם  בתקופות של שהייה מתמשכת,  שבהן נתאמן במדיטציה ונלמד סוגיות בדהרמה,  בדומה לימי ההתבודדות ("ריטריט")   שפסיכודרמה עורכת בנווה שלום או בפגודה. ואכן, כך עשינו פעמיים:  חודש בצ'ילה, ו-7 שבועות בגואטמלה, בשני המקומות בבתים פרטיים ולא במלונות.

מה עשינו?  השכמנו עם אור ראשון.  כמחצית השעה התעמלנו , הן כהכנה למדיטציה והן כמדיטציה בפני עצמה.  (ישיבה ממושכת ללא מתיחת הגוף והרפייתו עלולה להיות מכאיבה).  לאחר מכן ישבנו בחוץ, בטבע, כשעה. שעה זו הקדשנו בעיקר לאימון בריכוז (שמאטה):  מיקוד חד של הקשב בתחושות המגע של האויר בנחירים ובשפה העליונה בזמן הנשימה.   לשם כך צריך לפתח מודעות לתנועות "קוף הפרא של התודעה", ומשזיהינו את הקפיצות עלינו לשמוט את המחשבות המהפנטות, ולהחזיר ברכות את הקשב אל הנשימה.  נעזרנו בספרו של בודהאדאסה ביקהו על מדיטציה על הנשימה, (ספר שאפשר למצוא אותו בגירסה אלקטרונית באינטרנט).   את החלק הזה של האימון ליוינו בקריאת פסקאות =מפתחמן הספר.  למשל, הוא מתאר בפירוט מכשולים לאימון ואמצעי נגד.  העיון השיטתי בפרק זה עזר לזהות את המכשולים ולהתגבר עליהן, ונתן פרספקטיבה רחבה יותר על הקשיים בכל אימון.

לאחר הישיבה הראשונה הקדשנו כשעה ביום לקרוא פרק מספרו של הדאלאי לאמה "איך להכיר את עצמך כפי שהינך באמת".  הספר התפרסם השנה בעברית בהוצאת ידידי הדהרמה בישראל, בתרגומה המעולה של גילה פנפיל, והוא עוסק בעיקר בסוגית ריקות האני.  סוגיה זו היא המורכבת,   החידתית, הבלתי-אינטואיטיבית   והתובענית ביותר בדהרמה.  הספר הקלאסי העוסק בה הוא ספרו הגדול של נגארג'ונה שהתפרסם אף הוא לאחרונה בעברית בתרגומו ובפרשנותו המעולים של אביתר שולמן.  הקריאה בספר לוגי זה היא קשה, ואין בה הצבעה על דרכים לאימון התודעה בתובנות של נגארג'ונה.  הדאלאי לאמה הפך בספרו את המישנה הזו לתורת אימון מעשי , מדורג ושיטתי,  ובכך פתח אותו בפנינו, האנשים הפשוטים.  שלוש מעלות גדולות לספרו זה:  הראשונה היא שתורת הריקות מקושרת בו לסבל ולהשתחררות ממנו, לאתיקה ולפיתוח המידות הטובות, ובכך היא מתחברת להקשר הבודהיסטי הרחב ביותר.  השנייה היא שהדברים מוצגים בשפה שווה לכל נפש , עם דוגמאות ומשלים מרובים, ועל כן הוא מרתק לקריאה.  והשלישית היא שהכותב מציע בסוף כל פרק סידרת רעיונות שאותם יש לחקור במדיטציה, וכך הופכת  הקריאה לאימון.  המדיטציה האנליטית כולה היא דרך להפוך את העיון המופשט לחקירה אישית, והספר הזה הוא דוגמה מופלאה לאופן זה של חקירה על פי מיטב המסורת הטיבטית.

נהגנו לקרוא יחד מדי יום פרק או מספר פיסקאות, ולדון בהן כשעה.  העיון המשותף בטקסט איפשר לחשוב מנקודות מבט שונות ולפצח סוגיות שהיו חומקות מאיתנו בקריאה אישית בלבד.  למחרת נהגנו לחזור אל מה שעשינו ביום האתמול, ואז להתקדם.  ומכיון שהנושאים מורכבים וחמקמקים, משסיימנו את הספר חזרנו ולמדנו אותו בשיטתיות, סך הכל ארבע פעמים.

אחרי הקריאה הכנו לעצמנו ארוחת בוקר, ולאחריה יצאנו בדרך כלל להליכה בטבע או לחתירה באגם.  את האימון המשכנו גם בטיולים.  למשל,  התבוננו בעץ או בהר:  הם נראים מוצקים, קבועים ומתמשכים, אבל למעשה הם בהתהוות גומלין , ריקים מקיום עצמי נפרד וקבוע.  את החכמה הכללית יישמנו על העץ הספציפי.  (" העץ הזה נראה כעומד בפני עצמו, לא תלוי בדבר.  האמנם זה כך?   האם העץ הספציפי הזה אכן נפרד מן האדמה ומן השמיים?  האם יש לו קיום בנפרד מחלקיו השונים?  האם יש לו קיום בנפרד מן התודעה המתבוננת בו , מגדירה אותו כ'עץ' ומבחינה אותו מן האדמה ומן השמיים? ")

עם שובנו היינו יושבים שוב , הפעם במדיטציה העוסקת בסוגיות הריקות שלמדנו בספר.  במשך היום ישבנו עוד פעם או פעמיים, בסך הכל   ארבע או יותר ישיבות במדיטציה ו/או בקריאת ספרי דהרמה.

 על הערך של התבודדות והתרחקות מעולם התשוקות והפחדים של הטלביזיה , הקניונים והתקשורת אין צורך לדבר, וכך גם   על ערכו של האימון המצטבר.  ערכה של סנגהה קטנה (שניים סך הכל) הוא גדול, הן כחוויה ועשייה משותפת, הן כתמריץ וכשומר המשמעת העצמית, הן  כדרך להעמקה ולחקירה מדוקדקת.  הטבע  כמקדש היה נפלא.  הלימוד  החוזר ונשנה בספר אחד או שניים  היה חוויה מיוחדת.  ההתבודדות לא היתה קנאית וחרדית, כי אם גמישה למדי, ואיפשרה שילוב של טיול, טבע ולימוד , והרחבת המדיטציה לזמנים שמחוצה לה.  ניסינו להתמודד עם קשיים שהתעוררו כפי שעושים זאת במדיטציה:  התבוננות, זיהוי, קבלה.

אפשר לעשות ימים כאלו גם לבד, ואין צורך בחדשים רבים:  אפשר לשלב זאת בכל חופשה, בחצי יום פנוי, בזמן טיול בטבע.  מה שנדרש הוא בעיקר החלטה  ונכונות לבחון ולבחור בדרך שתתאים לך ואינה מוכתבת מבחוץ.

פוסט זה פורסם בקטגוריה נחי אלון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על דהרמה בטיול: האם זה אפשרי? מאת נחי אלון

  1. נילי דיסקין. רמת השרון הגיב:

    לפעמים לא ברור למה דבר אחד, גורר דבר אחר. הרשימה שלך הזכירה לי שיר ישן של יוסי גמזו ( אחד המשוררים הטובים שלנו. אני קוראת אותו קבוע) המילים של תחילת השיר הן: "השעות הקטנות של הלילה/ הן אולי הגדולות באמת
    בשעות הקטנות של הלילה/העולם את ההגה שומט
    וחופשי מתככים ומבצע/ותמים כתינוק בן יומו
    הוא דולה מאוקיאנוס הנצח/המוני אלמוגי חלומות.
    זה נמשך ככה. לא חייבים לילה, אבל צריך את הדממה והריקות. שנה טובה לך ולכל אהוביך ואוהביך. נילי .

  2. אני הגיב:

    תוכל לפרט את השם המדוייק של הספר אותו הזכרת, על מדיטציה בנשימה ?

    תודה

    • פנינה קוסמן הגיב:

      שם הספר הוא – "כיצד לראות את עצמך כפי שהוא באמת" מדריך מעשי לידיעת-העצמי

      של "כבוד הדלאי לאמה"

      מתארת לעצמי שאפשר לקנות אותו דרך "ידידי הדהרמה". אני קניתי אותו באחד הריטריטים האחרונים

      שערכו.

  3. ורד כספי הגיב:

    ברוכים החוזרים, נחי ואסתר היקרים!
    ומיטב האיחולים שנה טובה ומאושרת.

  4. פנינה קוסמן הגיב:

    ברוך הבא, נחי

    תודה על נדיבות הלב לספר לנו כל כך בפרוט על התנהלותכם בזמני דהרמה שיצרתם עבור עצמכם.

    מקווה ליישם זאת בהזדמנויות שונות

    פנינה

  5. אסי הגיב:

    תודה רבה על השיתוף.
    שוהה כעת בהודו 4 חודשים ומשתדל לקיים שגרה דומה.
    מזדהה.

  6. יונית הגיב:

    להניח את כל הרעש החיצוני וגם הפנימי בצד ולהתמסר להנחיות כדי לפגוש את עצמנו-נשמע נפלא.
    כנראה שטיול ,ולא לבד,יכול ליצור תנאים מירביים ומיטביים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s