כמה פרסומים חדשים פרי עטם של חברי צוות פסיכו-דהרמה

ד"ר עודד ארבל, מנחה סנגהה ומורה בצוות פסיכו-דהרמה, פירסם מאמר בעיתון "הרפואה", בנושא "שילוב טיפול מבוסס קשיבות בטיפול הכוללני במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע", יחד עם ענת שלו וזאב קפלן. קשיבות – המוכרת לנו יותר כ"מיינדפולנס", זוכה בשנים האחרונות לעדנה גם בקרב המימסד הרפואי, ועודד מנהל במסגרת המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע את הפרוייקט לקשיבות.  הנה תקציר המאמר, כאן תוכלו להוריד – כקובץ pdf את המאמר השלם – מיינדפולנס – עיתון הרפואה , וכאן את מאמר המערכת של העיתון, המתייחס למאמרו של עודד.

טיפולים מבוססי קשיבות צוברים פופולריות וזוכים לענין רב בשניםהאחרונות. כך, תורות ופרקטיקות שנחשבו עד לפני עשורים ספורים כאזוטריות והיו נחלתם של מטפלים בודדים, אשר שמרו על התרגול בצנעה, נכנסו יותר ויותר ללב העשייה הטיפולית הממוסדת. כיום זוכות תורות אלה לעניין גובר והולך, ולתיקוף נרחב במחקרים בנושא. תוצאות המחקרים הללו מצביעות על יעילותן של תורות אלה לשם טיפול במגוון הפרעות נפשיות, כמו התמודדות עם עקה (סטרס), הפרעות חרדה, דיכאון ומניעת הישנותו, הפרעות אישיות, הפרעות קשב וריכוז, והפרעות פסיכוטיות. תורות ופרקטיקות אלה פונות לקהל מטופלים מאושפזים ואמבולטוריים כאחד. מדובר בהתערבויות פרטניות ו/או קבוצתיות, שבבסיסן אימון ולימוד טכניקות של ישיבה קשובה, פיתוח תשומת לב ומודעות, תנועה קשובה, התייחסות לממד הגופני ולמרכיב הפסיכו–חינוכי, והבניה קוגניטיבית. בנוסף, מוצגת הרלבנטיות של גישה זו לתחומים של מניעת שחיקה בקרב צוות רפואי, התמודדות עם שחיקה קיימת והכשרת מטפלים. המטרות בסקירה זו הן להציג את ההתפתחות שהתרחשה בעשורים האחרונים בנושא הקשיבות ואת המחקר העדכני בנושא, את התחומים שבהם התערבויות מסוג כזה הוכחו כמועילות, את הרקע הרעיוני ואת הרלבנטיות של גישות כאלו למערך בריאות הנפש בישראל.

אפרת בורנשטיין, פסיכולוגית קלינית ומטפלת במרחב הסיוע של פסיכו-דהרמה, כתבה מאמר בשם: "בין חמלה לתמורה – פסיכותירפיה בהשראה בודהיסטית", שהתפרסם באתר "פסיכולוגיה עברית".

המאמר עוסק במשמעויות העמוקות של החמלה והאהבה כמצבים נפשיים בעלי פוטנציאל להתמרת הסבל במגע בלתי אמצעי עם המציאות. לגישה הבודהיסטית תרומה ייחודית למעשה הטיפולי, שבמרכזה יחסה למושגי החמלה והאהבה: (1) הגישה הבודהיסטית רואה בחמלה ובאהבה משאב אנושי טבעי בעל איכויות טרנספורמטיביות להתמרת הסבל; (2) בטיפול בהשראה בודהיסטית המטפל אינו הנמען הבלעדי לתרגול האהבה והחמלה עבור המטופל. המטופל שותף אקטיבי לאתגר גילוי הכוחות הטיפוליים שבו, כלומר, לטיפוח האהבה והחמלה עבור עצמו ועבור אחרים; (3) הגישה הבודהיסטית מרחיבה את המבט של הפסיכותרפיה, הממוקד בעצמי אל ראיית "אני מורחב", על-אינדיווידואלי ואלטרואיסטי כסגולה לשינוי. בחלקו הקליני של המאמר יובאו וינייטות טיפוליות המתארות את נוכחות החמלה והאהבה במפגש הטיפולי.

הנה הפניה למאמר המלא, והנה כאן הפתיח שלו….

המאמר נכתב בסיועו של צבי להב ורחל קוביצקי ובהשראת צוות "מרחב סיוע" – פורום מטפלים ללימוד האפשרויות הגלומות בטיפול המבוסס על עקרונות בודהיסטים, של בית ספר "פסיכו דהרמה". פרטי המקרים המתוארים הוסוו לשם שמירה על פרטיות המטופלים ומשפחתם.

 אגדה סינית עתיקה מגוללת את סיפורה של נערה ושמה לילי, שהתחתנה ועברה לגור עם בעלה ואמו. תוך זמן קצר גילתה לילי כי אין היא מסתדרת עם חותנתה כלל. הבדלי האישיות ביניהן היו גדולים ולילי סבלה מהרגליה של החותנת, אשר מתחה עליה ביקורת בקביעות. ימים ושבועות חלפו, ולילי וחותנתה לא חדלו להתווכח. המצב החמיר עוד יותר בגלל צו המסורת הסינית העתיקה, שחייבה את לילי לקוד לפני החותנת, לציית לה ולמלא אחר כל משאלותיה. הכעס והאומללות בבית גרמו לבעלה המסכן של לילי מצוקה גדולה. בסופו של דבר, לילי לא יכלה לסבול עוד את רודנותה ואת מזגה הרע של חותנתה, והיא החליטה לעשות מעשה.

לילי הלכה להיפגש עם ידידו הטוב של אביה, מר הואנג, מוכר צמחי מרפא. היא שטחה בפניו את צרותיה ושאלה אם יוכל לתת לה רעל כלשהו שבאמצעותו תפתור את הבעיה אחת ולתמיד. מר הואנג אמר: "אני מבין את הבעיה ועל כן אתן לך מספר צמחים אשר באיטיות ייצרו את הרעל בתוך גופה. בכל יום לסירוגין הכיני ארוחה טעימה והכניסי מעט מצמחים אלה לתוך המנה שלה. ברם, כדי שאיש לא יחשוד בך כאשר היא תמות, עלייך להיות מאוד זהירה ולנהוג בידידות רבה כלפיה. אל תתווכחי איתה, צייתי לה ומלאי כל משאלה שלה, התייחסי אליה כמו מלכה". לילי הייתה מאושרת. היא הודתה למר הואנג ומיהרה הביתה כדי להתחיל במזימת הרצח של חותנתה. היא זכרה את דברי מר הואנג בקשר למניעת חשד, ועל כן היא שלטה במזגה, צייתה לחותנתה והתייחסה אליה כאילו הייתה אמא שלה.

כעבור ששה חודשים, השתנה כליל המצב בבית. לילי שלטה ברוחה עד כדי כך שגילתה כי כמעט אף פעם אינה מתרגשת או מאבדת עשתונותיה. במשך ששה חודשים לא היה לה כל ויכוח עם החותנת, משום שעכשיו היא הייתה הרבה יותר חביבה והיה קל יתר להתנהל אתה. גישתה של החותנת כלפי לילי השתנתה, והיא החלה לאהוב את לילי כמו את בתה. היא סיפרה לידידותיה ולקרוביה כי לילי היא הכלה הכי טובה שיכלה למצוא. לילי וחותנתה נהגו עכשיו זו בזו כאם ובתה ובעלה של לילי היה מאושר.

באחד הימים באה לילי אל מר הואנג כדי לבקש שוב את עזרתו. היא אמרה: "מר הואנג, אנא עזור לי למנוע מהרעל להמית את חותנתי. היא הפכה להיות אישה נעימה ואני אוהבת אותה כמו את אמי. איני רוצה שתמות בגלל הרעל שנתתי לה". מר' הואנג חייך ונענע בראשו. "לי-לי" הוא אמר, "אין כל סיבה לדאגה. מעולם לא נתתי לך רעל כלשהו. הצמחים שנתתי לך היו ויטמינים לשיפור הבריאות, והרעל היחיד היה קיים במוחך ובגישתך כלפי חותנתך. אבל כל זה כבר סולק על ידי האהבה שהענקת לה…".

 בחרנו לפתוח בסיפורה של לילי בעיקר משום שהסיפור המעודן והאנושי הזה כל כך מוכר. סיפורה של לילי הוא הסיפור שלנו. סיפורה של לילי מדבר על המצוקות שלנו כמו גם על האהבה והחמלה שבנו. אין חדש תחת השמש. מקדמת דנא האנושות עסוקה באותן השאלות שמעסיקות אותנו באופן אישי במפגש עם הסבל אינטימי שלנו ובמעשה הסיוע. מהם הרעלים, החולאים הנפשיים מחוללי הסבל? מהם ה"וויטמינים", מחוללי הריפוי? בטיפול של לילי הסתבר שהאיבה בין לילי לחותנתה אינה "יצוקה" באישיותה של לילי או החותנת, והמעשה המסייע להתמרת האיבה לאהבה לא היה עשבי מרפא, פרוזאק או חומר כימי אחר שבא מן החוץ, אלא הכוונה לעבודת הנפש דרך זיהוי מקורות הסבל וטיפוח האהבה והחמלה. זוהי דרכה של הפסיכולוגיה הבודהיסטית, ובכך יעסוק המאמר הנוכחי. להמשך….

אודות orasetter

מרצה. יועצת. מנהלת. אמא. סבתא. אישה. מציירת. מצלמת. כותבת. חולמת.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד"ר עודד ארבל, מדיטציה וקשיבות (מיינדפולנס), עקרונות בודהיסטיים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s