זה לא אישי. שיחת דהרמה מס' 9 עם יעקב רז

זה לא אישי, או: מהם פניך המקוריים לפני שאביך ואמך נולדו?

כשאנחנו נולדים, עדיין זה לא אישי.

כשנמות, נניח למה שהוא אישי.

נרפה, ונלך לאן שנלך, לא בבגדינו, לא ברכושנו, ללא נכסים על שמנו.

ובין זה לזה? בין הלידה והמוות?

כמו צונמי ענק שאינו חדל, חיינו נעשים יותר ויותר 'אישיים', מכוונים על ידי האישי, עבדים לעריצותו של האישי, למרחב הצר-כעולם-נמלה של האישי, לחלל המצומצם שבו קיים כמעט אך ורק האישי:

"מה השגתי? מה אמרו לי? מה הפסדתי? למה התור לא מתקדם? למה לא רואים אותי? למה פגעו בי? מה יהיה? מה זה אומר לי? מה מידותי? איפה גבולותי? למה הוא פולש? למה היא לא מתקשרת?

"זה מאיים עלי; לא אלך לשם עוד.

זה מענג אותי; אני רוצה מזה עוד.

"קצרה רוחי. יותר מדי לי. פחות מדי לי. אני חפץ בזה. בזה איני חפץ. מה יהיה? מה טוב לי? מה רע לי? מה תכונותי? איפה המקצוע שלי? מה היה שיהיה? מה היה שלא יהיה עוד? איפה אבי, אמי? מולדתי? פצעי? כאבי? חוזקי וחולשתי? איפה המשקפיים שלי? הספר שלי? המאכל האהוב עלי? המכנסיים? איפה אני? איפה לא אני?

אבל לעתים יש רגעי חסד, שעות חסד, ובהם יש קיום אחר, שאין בו גבולות.

מרחב שפטור מן האישי.

מתחמם בשמש.  פורט על הפסנתר, שומע צלילי צ'לו, מתמסר לתנועת הברווז על המים, עוקב אחרי ריקוד העננים, פועל בהרף עין להושיט יד, לחבק,

מתמסר לזה שבא והולך ולא שואל,

נסחף בריקוד ובאהבה גדולה אל הכל

מתישב במקום שהוא עולם ומלואו

וכל מלואו אינו שלי. אינו אני

אינו אישי.

זה זה.

ובכל זאת, בי.

וכל זאת, בי.

בי,שהוא רחב כמו כל זה.

העצים, הפרחים, האנשים שעוברים, בוכים וצוחקים, הכוכבים. הפליאה מזמרתו של עץ, מקול הרעם בלילה

ולא צריך להוסיף דבר.

זה

מעולם לא היה שלי, לעולם לא יהיה שלי. אבל אני בו עולם ומלואו

לא פחות

אפילו מעשה הנשימה,

שמתרחש במה שאני מכנה גופי

זה לא אישי

זה לא שלי.

"גופי”, אמרתי . גופי?

נשימתי. נשימתי? השאיפה – שלי? הנשיפה – שלי? תנועת התאים בגופי. שלי?

חיי. שלי?

נכון, הקיום שגזור על פי האישי הוא טבעי, ומוכר. הוא הכי מוכר לנו; לעתים כמעט ואי אפשר לראות דבר בלא האישי הזה. איך אפשר אחרת בכלל?

אבל לא פחות טבעי ממנו הוא הקיום הרחב,

שאינו גזור מן האישי, רצונותיו, צרכיו, חוסריו, גאוותו ותשוקותיו.

הקיום הזה, הלא אישי, מלא בנהרות הזנה, ידע, אהבה, חסד.

הוא מלא תוכן אבל ריק מן האישי,

ריק מהאישי אבל מזין אותו, מרפא אותו ומקיים אותו,

כמו המים, האוויר, השמש, ויצירותיהם של הסופרים, המלחינים, הנגרים, והחרשים

אבל זה – אינו גזור ממידותי, הגובה שלי, המקצוע, תולדות חיי, והפרידה האחרונה שעשיתי.

הוא זה,

ו'זה' אינו אישי

מה צריך בשביל זה?

לשבת למשל, ולהתבונן במה שעובר, להיות כמו שמיים

ואז,

הקול, הניחוח, כאב הגב, אפילו המחשבה, יופיעו, יתקיימו, וילכו,

באותה הוייה הקרויה 'סאטי' או שימת הלב

שאין בה שום דבר אישי. היא פטורה, בעלת חירות ממנו.

האני מתכנס לו אז אל

תאי הגזע של הקיום

לפני היותם רז, או דעה, או מחשבה הנושאת כותרת וחותם בעלות.

ואז אותו אני אינו נעלם, מסתבר,

אלא, להיפך, מתרחב לאינסוף

ואז הוא אינו אישי עוד.

ואז שירת העשבים היא חומר הקיום שלו לא פחות מדאגותיו, כשרונותיו, השכלתו, וכאביו.

היא נעשית חומר מחומריו, ואין היא תובעת אחוזי בעלות בקיום הזה.

שאיפה. נשיפה.

אלה פני המקוריים לפני שאבי ואמי נולדו.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרופ' יעקב רז, שיחות דהרמה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על זה לא אישי. שיחת דהרמה מס' 9 עם יעקב רז

  1. דני ססלר הגיב:

    שאלה לא רטורית:
    ואם אלה אכן פני המקוריים… אז מה?

    • sachimi הגיב:

      אז…. סתו ופעמון רוח
      עננים בלבן ואפור
      האור זהוב.

      • ברית שניאור הגיב:

        רז היקר,
        בתוך השינוי שעוברת פסיכודהרמה, מקווה שתמשיך לכתוב ולשלוח את שיחות הדהרמה ואולי תאגד אותם יום אחד בספר.
        כ"כ אוהבת לקרוא אותם. יקרה לי תכונתו של "מוצא המילים" המתאר את הלא יתואר.

    • אביבה זאוברמן הגיב:

      אז אולי זה …החופש? היד הפתוחה עליה נוחת הפרפר ותיכף עף…

  2. נורית אבני הגיב:

    "הקיום הזה,הלא אישי,מלא בנהרות הזנה,ידע,אהבה,חסד…".כשאני קוראית רז מה שכתבת,המילים מפכות בי ואני מתמלאה בכל אילו.

  3. מתן הגיב:

    אפשר לומר שאני מידידי פסיכודהרמה.
    לאחר שנכחתי ביום הפתוח נעצבתי כשלמדתי על הפסקת הפעילות במתכונת הנוכחית. חש מעט כמי שהגיע למסיבה איך שהיא הסתיימה…האמת היא שפשוט חיפשתי היכן אתה – רז- מלמד והנה מצאתי, כמעט. שאלה טכנית, הקורסים שאמורים להתחיל בפברואר יתקיימו? ואם לא האם תלמד היכן שהוא?
    אפשר לומר שפסיכודהרמה היא מידידותיי.

    • orasetter הגיב:

      תודה רבה, ידיד…
      המסיבה לא הסתיימה, היא פשוט נדחית מעט ומחליפה מקום.
      כן, רז ילמד , ואת המידע ניתן יהיה למצוא גם כאן, בבלוג שלנו, וגם בידיעון שלנו. האם תרצה להיות מנוי עליו? אם כן, אנא שלח לנו מייל
      info@pdharma.co.il

  4. Eti Dvash Oren הגיב:

    מקסים!
    התענגתי מהקריאה ונעתי בין האישי לבין חווית התפעמות העוסקת בלא אישי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s