זרקור על קורס "הייקו – אמנות ואימון"

ההייקו מתבונן בתמונה אחת, בככות, ברגע חולף, אינסופי, במישור בו כל הפרטים שווי ערך זה לזה, קשורים זה בזה, בו דבר אינו נוגד דבר. מבטו של  שיר ההייקו נובע מעין הילד שבנו, ממקום בו איננו יודעים דבר, אנו מופתעים תדיר, התמונה הנחשפת היא פלאית, פשוטה, חד פעמית, יחידה, הווה, זעירה מאוד, ומכילה הכל.

חרש, בלילה,
קודחת באור ירח –
תולעת בערמון
כשראיתי את השיר הזה, ידעתי שאין שירה כזו, ולא דומה לה. נוגעת ברגע שבאמת אין שני לו, שלא ישוב אף פעם,
ובכל זאת, נצחי.
והתאהבתי

אין לו זמן, להייקו

ולא למתבונן, או לכותב, או לקורא. הוא קיום של הרף עין, חופשי לחלוטין מעברו או מעתידו של הרגע.
הוא תרגול של הרף עין, של סוף, של נצח.
יופיו הוא זה של אגל טל

לכן ההייקו הוא אימון. אימון בקשב מדויק, קונקרטי, פשוט. לכן ההייקו הוא אמנות.

אנחנו, אלון, יובל, ליאת ורז, מזמינים אתכם להצטרף אלינו לתכנית ההייקו. 8 מפגשים בימי שני, פרטים כאן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה יובל אידו טל, פרופ' יעקב רז, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על זרקור על קורס "הייקו – אמנות ואימון"

  1. נילי דיסקין. הגיב:

    יכול להיות שהתפישה שלי מוגבלת. אפשר לאמן בלקלוט התרחשות רגעית, אבל לדעתי אי אפשר ללמד לכתוב שירה. ביי ולהתראות. נילי דיסקין

  2. בתפישה היפנית, יש הרבה פחות דגש על כשרון מולד והרבה יותר דגש על אימון, גם בתחומי האומנות השונים, ולכן בהחלט אפשר ללמוד לכתוב שירה.
    מעבר לכך, למידת כתיבת השירה בזן היא לא רק אימון בכתיבת שירה אלא גם ללמוד לכתוב את חייך כשיר ולחיות אותם כמעשה אומנות.
    אני מזמין אותך לבחון מחדש את התפישה שלך בנוגע לשירת הייקו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s