מי שמקפיד לעלעל בעיתונות היומית, ובעיקר במדורי הכלכלה, ודאי הבחין בשנה האחרונה בשתי תופעות מעניינות. הראשונה היא שכמות המאמרים והכתבות המוקדשים למנהלים ולאנשי עסקים שגילו את הרוחניות במסורת זו או אחרת, צמחה באופן משמעותי. עוד ועוד אנשים, חלקם מפורסמים מהמגזר העסקי, החלו לעסוק באופן פעיל בלמידה ובתרגול רוחני וליישם זאת במסגרת עבודתם. חלק לא מבוטל מהם הסכים גם "לצאת מן הארון" ולספר על כך.
התופעה השנייה הקשורה בכך היא שטון הדיווח וניסוח הכותרות העוסקים בנושא עברו מנימה של ציניות, זלזול והתנשאות ("מותק, המנכ"ל השתגע", "המנכ"ל שמכר את הפרארי שלו", "המנהל עסוק, הוא במדיטציה") – לניסוח מעט יותר ענייני, ולפעמים אפילו מפרגן ומעריך. אולי משום שקשה ללעוג לאנשי עסקים ומנהלים מצליחים כנוחי דנקנר, שרי אריסון, אילן בן-דב, לוני הרציקוביץ, יגאל שרמייסטר, אלי רייפמן, יוחנן צנגן ומשה חורב. "רוחניות" כבר אינה מילה מוקצית כל כך, אם כי היא עדיין רחוקה מלקבל התייחסות רצינית ולגיטימית.
פסיכו דהרמה בקמפוס ברושים 