אחריות מעמדה של כח: חלק שלישי: חמישה עקרונות פעולה

 עקרון מס' 1: נטילת אחריות לעוולות ולתיקונן באופן חד -צדדי , מתוך כבוד לצד השני אך מבלי לתבוע ממנו צעדים מקבילים.

עקרון החד צדדיות בא לעקוף את המבוי הסתום הנוצר בגלל ההמתנה של כל צד להתקדמות מקבילה של הצד השני. כל צד למשא ומתן פועל על בסיס האמונה ש קבלת אחריות ונקיטת פעולות תיקון חייבות להיות במקביל ובאופן סימטרי . בראייה זו, נטילת אחריות חד-צדדית כמוה כהסכמה שהצדק הוא כולו עם הצד השני, דבר ששום צד אינו מוכן לקבל. מכאן העמדה האוטומטית (והמובנת): "אהיה נכון להכיר באחריותי (החלקית) אם, ורק אם, תכיר גם אתה באחריותך; אהיה נכון לתקן את מה שעוויתי, אם , ורק אם, תהיה גם אתה נכון לתקן את מה שעיווית אתה." היכרותנו עם סכסוכים שונים מראה שהעיקרון "תיקון תמורת תיקון" אינו דרך יעילה ליישוב סכסוכים, שכן אין הוא מצליח לפוגג את החשדות ההדדיים. כל צד נשאר משוכנע שהצעד שלו הוא מהותי ואילו הצעד של השני הוא "רק מן השפה ולחוץ, לצאת ידי חובה".

התועלת הגדולה בגישה החד-צדדית היא בכך שהיא משחררת מן התלות בתגובות הצד השני. משהחלטנו מהם הצעדים הראויים לנו, אנו יכולים להתניע את התהליך מבלי לצפות להסכמת הצד השני. גם אם לא יסכים, אנו עושים את שלנו כדי לעשות מה שבכוחנו לעשות. אין אנו עושים כדי להביא את הצד השני לעשיה מקבילה, אם כי כמובן אנו מקווים שכך יעשה. אך אנו מוכנים להשאר בעמדת-הובלה גם אם לא יעשה כן.
גישה זו היא קשה במיוחד לעיכול, ובעינינו היא הציר המרכזי בכיוון שאנו מציעים. אנשים נוטים לראות צעד זה כפייסנות , הפגנת חולשה או כניעה לאלימות הצד השני. ראייתנו היא שכשאנו פועלים באופן חד צדדי אנו משתחררים באחת מן הצורך לחכות לצד השני שישתנה. מטרתנו היא לעשות את הראוי לנו, לא להפיס את דעתו של הצד השני. יש סיכוי אמנם שבעקבותינו ילך גם הוא, אבל גם אם לא יעשה כך, עדיין אנו עושים מה שנכון לנו. ניסיוננו בצעדים כאלו במשפחות מראה כי גם אם עמדה זו איננה מביאה לשינוי מיידי אצל הצד השני, הרי בטווח הקצר מביא הדבר להגברת התמיכה מבחוץ. בטווח הארוך יותר מביא הדבר תכופות להפחתה בנוקשות הצד השני ולריכוך עמדתו. ערך מעשי גדול נובע מכך שהנכונות לתיקון מובעת מתוך בטחון בכוח ובצדקת הדרך, ולכן היא מעוררת בצד השני כבוד.

 צעדים כאלו אינם הם מהווים כמובן היתר לצד השני לפעול באלימות. הצד הנוקט אותם מכריז מלכתחילה שאם יעל הצד השני באלימות, ישמור לעצמו הצד המתקן את הזכות להגנה עצמית.

 צעדי תיקון חד צדדיים אינם צעדים המחליפים את המשא ומתן אלא מהווים צעד פתיחה חדש שבכוחו לחלץ את המשא ומתן מתקיעותו וליצור תנועה לקראת פתרון.

 עקרון מס' 2 : ראייה חדשה של הסכסוך כמעגל קסמים טראגי שבו כל צד היה חליפות קרבן ותוקף.

 עקרון זה בא לנטרל את ההבנה השגויה המרכזית בסכסוכים, שהיא היא המקבעת אותם: האמונה שבסכסוכים יש 'צד צודק' ו'צד בלתי צודק'. לכולנו הנטייה האוטומטית לקבוע מי בסכסוך הוא הצד הטוב ומי הצד הרע, מי עושה העוול ומי קרבנו, ועל מי לשלם את מחיר העוול . המשמעות המקובלת של המונח 'עוול' היא, בקירוב : פגיעה שפגע צד א' ('הצד הרע') בצד ב' שהוא חף-מפשע ('הצד הטוב'), שנעשתה בעורמה או בכוח הזרוע , כדי לגזול את רכושו, כוחו, כבודו, או חייו . במצב בלתי-סימטרי זה, קובע השכל הישר, שומה על הצד הפוגע להחזיר את המצב לקדמותו, לבטל את טובות ההנאה שהפיק מן העוול, ולפצות את הקרבן הן על האבדן והן על הסבל.

 לרוע המזל, הבנה זו של סכסוכים ושל עוולות, איננה מתאימה להבנת סכסוכים אלימים ומתמשכים, ולכן נסיונות-תיקון המתבססים עליה מביאים בהכרח למבוי סתום. במאבקי-גירושין ממושכים, בסכסוכי נקמת-דם , או במאבקים אתניים (ובהם גם הסכסוך הישראלי-פלסטיני) , מתפתח תהליך הדדי שכל צד הוא בו קרבן ותוקפן לסירוגין. כל צד פועל על בסיס ההנחה שהצד השני חותר לגבור עליו או להרוס אותו. לנוכח איום קיומי זה, מתעוררת תחושת החובה לבלום את הצד השני בכוח בטרם יובס הוא עצמו. שני הצדדים פועלים כך, מתוך תחושה עמוקה של 'אין ברירה' ושל 'צדקת הדרך'. עם ההסלמה המתמשכת קשה להבחין "מי התחיל" ו"מי אשם", מהו 'מעשה עוול' ומהי 'תגובה הכרחית שלצערנו יצאה משליטה'. אפייני הדבר שברבות הימים רואה עצמו כל צד כקרבן חף-מפשע לאלימות הצד השני, מתוך עיוורון לתרומתו שלו להסלמה. ראייה זו של הסכסוך מזינה את כל הקשיים האחרים שנתאר.
ההבנה המורכבת של סכסוכים מתמשכים דורשת אמירה משוכנעת ובהירה מצד המנהיגים. זהו איננו צעד פשוט, שכן מנהיגים נוטים להציג ראייה חד ממדית של סכסוכים. אבל מנהיגים יכולים בתנאים מסוימים גם לאמץ ראייה חדשה ופוריה יותר כדי להיחלץ ממבוי סתום. זהו תפקידם. עצם הצגתה של ראייה חלופית זו נותנת כבוד ליריב ומסתלקת מהראייה הדמונית האופיינית. על כן , עצם ההצגה של הסכסוך כמעגל קסמים טראגי מהווה כשלעצמה צעד מתקן. בלא אימוץ של ראייה זו קטן מאד הסיכוי להגיע להסכמה על האחריות ועל התיקון.
שני העקרונות הראשונים מאפשרים לצד היוזם להשתחרר מציפיות יתר ממשנהו ומתלות משתקת בפעולותיו. על ידי כך נוצר מרחב ליוזמה שאיננה כבולה. היוזמה יכולה להתניע מחדש תהליך תקוע, וליצור דינמיקה חדשה שתשפיע ברבות הימים על שני הצדדים.

 עקרון מס' 3: נטילת אחריות וצעדי תיקון בלא לצפות שהם יניחו את דעתו של הצד השני.

 עקרון זה בא להשתחרר מן האכזבה הבלתי -נמנעת ורפיון הידיים שהיא גורמת לצד היוזם כשיוזמתו נתקלת בעמדה קרירה ואף מסתייגת של הצד השני ה. הצד היוזם מקבל מראש שצעדי התיקון שיזם לא בהכרח יהפכו את ליבו של הצד השני ולא יניחו את דעתו . הצד היוזם מניח שמשנהו ימשיך לכעוס, להתאבל ולהיות עוין, ומוכן שלא להירתע מכך.

 הסתייגות הצד השני צפויה מראש משום שגם אם המשא ומתן הוא לכאורה בלא תנאים מוקדמים, מציב כל צד תביעות מוקדמות סמויות שהצד השני אינו מסוגל לקבל. תביעות אלו נובעות גם הן מן ההנחה שצד אחד כולו קרבן ומשנהו כולו מחולל-עוולות.
משאלת רגש מובנת של מי שהיה קרבן לאלימות היא שעושה העוול יסבול כעומק הסבל שחולל. אם אחד הצדדים סובל פחות ממשנהו, יוצר הדבר קושי רגשי גדול לצד הסובל. צד זה מצפה ממשנהו להכיר באחריותו השלמה והטוטלית לסכסוך ולנזקיו, להכיר בצדקתו השלמה של הנפגע ולכפור בצדקתו שלו. כמו כן הוא מצפה שהצד הפוגע יתנצל בפני הנפגע ויבקש את סליחתו קבל עם ועולם. במישור המעשי יתבע הנפגע את השבת המצב לקדמותו, כולל ביטולן של טובות ההנאה שהפיק הצד השני ממעשיו; ובמקום שאין הדבר אפשרי, יתבע הנפגע פיצוי שגודלו כגודל הנזקים וכעומק הסבל שנגרם. במיוחד יעמוד הנפגע על זכותו שלא לשכוח לעולם את העוול ושלא להסכים לנורמליזציה אלא במישור המעשי והטכני.
הצטברות התביעות הללו מהווה מכשול בלתי עביר להסכמה: בגלל מעגל הקסמים של הסכסוך, גם הצד החזק יותר רואה עצמו כקרבן ולכן אינו יכול לקבל על עצמו אחריות בלעדית לסכסוך, ובודאי שאינו יכול להכיר בצדקתו של הצד השני. מבחינתו, במישור המעשי, השבת המצב לקדמותו אינה אפשרית, ואם כן – הרי באופן חלקי בלבד . קביעת גובה הפיצויים היא מסובכת כשלעצמה, בייחוד כאשר מנסים לכמת את הסבל: אין בנמצא 'מד-סבל' מוסכם. על כן גדול הסיכוי שלמגינת לב המציע, ידחה הצד הנפגע את ההצעה כבלתי מספקת, ומתוך תחושה עמוקה של אכזבה. וגם אם יסכימו מנהיגיו לתיקון כזה, הם יוקעו על ידי רבים בקהלם שלהם כבוגדים בזכר הקרבנות או כמוכרי הכבוד תמורת בצע כסף.

 הצד שנטל אחריות מרגיש שעצם נכונותו לעשות זאת מהווה צעד אמיץ ומסוכן מצידו. לאור אמונת הסימטריה הוא מצפה שהצד השני לא רק יגמול בצעדים מקבילים, אלא גם יחדל ממה שנראה בעיניו כ'התקרבנות' וכהטחת האשמות. לא זו אף זו, הוא יתבע שבתמורה לצעדיו האמיצים יכריז הצד השני על קץ התביעות, קץ הסכסוך ונורמליזציה של היחסים. דחייה, ולו גם חלקית, על ידי הנפגע תשכנע אותו שהצד השני הוא אך סחטן המנסה להפיק טובות הנאה מן ההצעה הנדיבה. "נותנים לו אצבע והוא רוצה את כל היד." מכאן ועד למסקנה "אין פרטנר" המרחק קטן. הידברות כזו מועדת אפוא לאכזבה שתשתק עוד יותר את נסיון ההידברות. הויתור מראש על היפוך הלב של הצד השני מאפשר יצירת תנועה בתהליך המשותק.

 עקרון מס' 4: הימנעות ממעגל הקסמים של האשמות הדדיות.

 הדבקות בראיית 'צד אחד כולו זכאי והשני כולו חייב' דוחפת את ההידברות בין הצדדים לחילופי האשמות הדדיים. העיון בשאלה החיונית כיצד לדאוג במשותף לעתיד טוב יותר, הולך ונדחק מפני העיסוק הפונה- אל- העבר "מי אשם בסכסוך ". הטחת האשמות אינה מובילה את הצד המואשם לבחינה עצמית נוקבת. אדרבא, היא דוחפת אותו להצדיק את עצמו ביתר שאת או להטיח האשמות-נגד. מכאן ההתחפרות האופיינית למשא ומתן תקוע. קבלה, ולו גם על ידי צד אחד, של אחריות על חלקו בהסלמה, שומטת את הקרקע מתחת לחילופי ההאשמות. צד המוכן לקבל עליו אחריות על חלקו בהסלמה פוטר עצמו ממלכודת 'הרעים והטובים', ומן הצורך להתגונן או להאשים. בגישה זו, אין קבלת אחריות מהווה הסכם לכך שהצד השני פטור מאחריות; כוחה בכך שהיא מאפשרת היחלצות ממעגל הקסמים של האשמות.

 עקרון מס' 5: תיקון בלא מדד מוסכם לעומק הפגיעה.

 דרך העולם היא שהצדדים נחלקים בדעותיהם על עומקה של הפגיעה ועל האחריות לה. בעוד הנפגע חווה את הפגיעה כקשה מנשוא ומטיל את כל האחריות על הפוגע, נוטה הפוגע להמעיט בחומרתה, ותולה חלק מהאחריות על גורמים נסיבתיים ועל הנפגע ש'הביא את האסון על עצמו'. האפשרות להגיע להערכה מוסכמת היא קטנה מאד. אם המשא ומתן לא התפוצץ בשלב זה אנוסים הצדדים לפנות לשיפוט או לבוררות אצל לצד ג', בדרך כלל מוסדות משפטיים, דבר המרחיק עוד יותר את האפשרות להקלה מיידית.

 בראייה החלופית, מכיון שממילא התיקון הוא חד צדדי, אין צורך להגיע להערכה מוסכמת על הפגיעה. יוזם התיקון יפתח בצעדי תיקון על פי הבנתו. הצד הנפגע רשאי עדיין לחשוב שהתיקון המוצע קטן מדי, אבל הצעד כבר נעשה, וגם צעד קטן יכול להוביל לתמורה גדולה. ברבות הימים, כשכבר נעשו צעדי תיקון, אפשר יהיה לבחון במשותף את הפגיעות ההדדיות ולמדוד אותן בצורה מאוזנת יותר.

 עקרונות אלו תובעים מן הצד היוזם תיקון להתעלות מעל להשקפותיו ולרגשותיו. לא קל הדבר. אבל אנו מאמינים ששינוי זה יכול להתניע תהליכים שנתקעו, ולפתוח אופציות חדשות שאי אפשר לחזות במצב התקוע. התנאי לתמורה זו הוא מנהיגות אמיצה המוכנה להוביל שינוי בדעת הקהל ולא להיות מובלת. יש מנהיגים כאלו בינינו ובכוחם לפעול בכיוונים חדשים .


1 הכותבים הם פסיכולוגים קליניים. הם עוסקים בין היתר בסכסוכים במשפחה ובקהילה. ספרם "השטן שבינינו " עוסק בדמוניזציה בסכסוכים.

2 למשל, גירוש תושבים מלוד ורמלה במבצע 'דני' במלחמת השחרור.

3 דו"ח ועדת חקירה ממלכתית לבירור התנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים בחודש אוקטובר 2000 ( ועדת אור)

4 ועדת ה לבדיקת אירועי אוקטובר 2000.
חוות הדעת בעניין מאחזים בלתי מורשים ( דו"ח עו"ד טליה ששון.)

5משפט זה ויסודות התכנית נלקחו מדו"ח ועדת אור לבדיקת אירועי אוקטובר 2000.

6 עיקרי ההמלצות של ועדת אור.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מאבקים בלתי אלימים, נחי אלון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s