מאמרו של נחי אלון – על המשט הכושל

הכשל בעניין המשט אינו רק הכשל של אבדן מיותר של חיי אדם:  הכשל הוא  בכך  שעצם השימוש באסטרטגיה של כוח צבאי בלבד איננה מתאימה כלל לטיפול במאבק הנוכחי. משט הספינות מבוסס לכאורה על עקרונות המאבק הבלתי אלים.    הצד ה'חלש' בסכסוך מוותר מראש (או מתחזה לוותר) על שימוש בכוח, מנימוקים פרגטיים או אידיאולוגיים, אבל ממשיך בהתנגדותו בזירה המוסרית , הבינלאומית והתדמיתית. המאבק מוכרז כחותר למטרה מוסרית, מסתכן בהפרת חוקים בלתי מוסריים,  ומוכן להקרבה עצמית לנוכח יריבו הברוטלי.  דוד נגד גוליית.  לכן עצם הפעלתו של  כוח  על ידי הצד החזק משחקת  לידיו של  הצד החלש, וככל שהכוח גדול יותר כן גדל  הכשלון.  מי כמונו אמור היה להבין את עוצמתה של אסטרטגיה זו, ואת השגיאה של שימוש- נגדי בכוח בלבד?  :  האם  לא נאבקנו אנו עצמנו באותה דרך ממש בתקופת ההעפלה?   הזעזוע החוזר ונשנה שעוררה התנהגותם הכוחנית של הבריטים,  היה מן הכוחות שהביאו לסיום המנדט.   

 הרשות הפלסטינית אימצה לאחרונה באופן רשמי את עקרונות המאבק הבלתי -אלים. אם לא נבין את האסטרטגיה של מאבקים כאלו,  נמשיך להפעיל כוח צבאי כדרך עיקרית, ולאבד תוך כדי כך את מעמדנו המדיני והמוסרי בעולם.   הבה נבחן את אופן המאבק הזה.

 האסטרטגיה הבלתי-אלימה ידועה מזה זמן רב, ומתועדת היטב, החל בכתבי גנדהי, דרך כתבי החוקר ג'ין שארפ, משה פייגלין    והפעיל הפלסטיני ד"ר מובארכ עווד . מאבקים אפקטיביים כאלו הם מאבקו של גנדהי בבריטים, מאבקי השחורים בארה"ב, הפלת רודנים כפינושה בצ'ילי ומרקוס בפיליפינים, והשתחררות מדינות מזרח אירופה מעול האימפריה הרוסית. עקרונותיה הם:

 "יוזמה  התקפית בלתי-אלימה".  הצד 'החלש'  פועל כך שכל פעולת-נגד של הצד החזק תהיה לרעתו. למשל:    ישראל נאפשר לשיירה להגיע לעזה, הרי נכנענו;   אם לא תתיר לשיירה לעבור, הרי הוכחה לאי-אנושיותנו; אם נעצור אותם בכוח, הרי אנו בריונים ברוטליים.

  1. בחירת מטרות  מושכלת.  המטרה הנבחרת נראית כלגיטימית, מוצדקת ומלהיבה מבחינה מוסרית,  הן בקרב הציבור הנאבק  (הפלסטינים), הן בתומכיו (טורקיה, ארגוני שלום בעולם), והן בקרב הצד החזק (אזרחים בישראל). .   
  2. הפרת חוקים הנתפסים כבלתי צודקים:     "הפחתת  המשבר ההומניטארי שיוצר המצור על עזה " מצדיקה לכאורה מבחינה מוסרית  את הפרת חוקי המים הטריטוריאליים. 
  3. הבאת הצד השני לשימוש- יתר באלימות ("ג'יו ג'יטסו פוליטי").    עצם פעולת-נגד כוחנית של הצד השני מהווה הוכחה לאי הלגיטימיות שלו .   
  4. 'עקרון ההבשלה'. 'מכות קטנות מצטברות' ולא 'מכה ניצחת' .  ההישג הנוכחי של המשט מצטרף להישגים קודמים בקרב על התודעה הבינלאומית:  גירוש פרופסור חומסקי, דו"ח גולדסטון וקודמיהם.
  5. מאבק משולב:  מאבקים אלו מתנהלים בעת ובעונה אחת ובתחכום רב במישורים רבים:  המישור הפוליטי ( מועצת הבטחון), התקשורתי, המשפטי ( תביעות משפטיות בחו"ל כנגד קציני צה"ל)), הכלכלי (  איסוף תרומות בעולם), האקדמי (חרם אקדמי) וכו'.

אם לא נבין את אופן המאבק הזה נמשיך לנצח בקרב ולהפסיד במלחמה.  בין היתר עלינו לנקוט:

  1.  הבנה ש"בטחון" אינו נמדד רק במונחי כוח צבאי כי אם גם במונחים של תמיכה בינלאומית, עמדה מוסרית, תדמיות , תוך הפנמת ההבנה ששימוש בכוח בלבד מוליד את מעגל הקסמים הבלתי נמנע של 'עין תחת עין'.
  2. יוזמה- עצמית מקדימה בתחומים עליהם נאבק הצד השני—למשל הקלות משמעותיות במצור על עזה או במחסומים.
  3. נטילת אחריות פומבית על שגיאות אם היו כאלו, ונכונות לפיצוי נפגעים חפים -מפשע.
  4. ובעיקר:  חתירה  לצמצום השמן שאנו שופכים על מדורת הסכסוך, חתירה למשא ומתן, היענות מותנית ליוזמות כגון יוזמת הליגה הערבית, והחלצות מדימוי הסרבנות שאחז בנו בצדק או שלא בצדק.
פוסט זה פורסם בקטגוריה נחי אלון, תגובות אקטואליות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מאמרו של נחי אלון – על המשט הכושל

  1. AS הגיב:

    הפלסתינים הינם רק כלי המשחק, המאבק הוא מול טורקיה, יותר נכון מול ארדואן ולא מול העם הטורקי…שימיו ייתכן וספורים היות והצד החילוני-צבאי צפוי להדיחו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s